לאחר פרידתו מיהונתן, שם דוד את פעמיו אל המרכז הדתי של אותה תקופה. יעד נסיעתו הוא העיר נוב, שבה התגוררו הכהנים, עמד מה שנותר ממשכן שילה, ושם חנה ארון האלוהים. מטרת הגעתו הייתה להתפלל, להשתחוות לפני ה' ולשאול בעצתו טרם יציאתו לדרכו [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
המילה נֹבֶה משמעותה אל נוב. האות ה' בסופה באה במקום האות ל' בתחילתה כדי לציין כיוון, ולכן המילה נהגית בהטעמת מלעיל [מצודת ציון, רד"ק, מנחת שי].
עם הגעתו של דוד, אחימלך הכהן יוצא מגדרו. הפועל וַיֶּחֱרַד מתפרש בשני אופנים המשלימים זה את זה. הגישה האחת מסבירה זאת כלשון תנועה, כלומר אחימלך מיהר ויצא לקראת דוד [מצודת דוד, רד"ק], מתוך התרגשות על כך שדמות כה חשובה מגיעה למקום שאין רגילות שיבקרו בו שרים ואנשי מעלה [ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת את המילה כפשוטה, לשון פחד וחרדה, שנבעו מעצם הופעתו של דוד כשהוא מגיע בגפו [רד"ק, אברבנאל].
תגובתו המבוהלת מובילה לשאלתו מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ. הפרשנים מסכימים כי פליאתו של אחימלך נובעת מכך שאין זה ראוי ומקובל ששר גדול בישראל, שהוא גם חתן המלך, יתהלך יחידי ללא אנשים המלווים אותו כבשגרה. השאלה נושאת בחובה גם תמיהה הגיונית לגבי אופי מסעו של דוד: אם הוא יוצא לצרכי מלחמה, היכן נמצא צבאו? ואם הוא הולך בשליחות המלך, היכן משרתיו ונעריו? [מלבי"ם].