רגע הפרידה הקשה חותם את המפגש הטעון ומשקף את מצבם הנפשי המורכב של שני האישים, שכל אחד מהם פונה כעת לדרכו בצל הסכנה והצער.
כאשר נאמר וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לדוד, אשר קם ועזב את מקום המסתור [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, היעדר שמו של דוד מן הכתוב אינו מקרי. הניסוח האנונימי נועד להמחיש את אימתו הגדולה; מתוך פחד עמוק, דוד הלך כמתגנב ובחשאיות, ולכן נכתב פועל סתמי ללא ציון מפורש של זהותו [חומת אנך].
מנגד, מצבו של רעהו מתואר במילים וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר. בעוד שדוד בורח אל הלא נודע, יהונתן שב אל מקום יישוב. בחירת המילים כאן, המציינת את עצם ההגעה לעיר ולא את תהליך ההליכה אליה, חושפת את סערת הרגשות שבה היה שרוי. מתוך אהבתו העצומה לדוד וצערו העמוק על הפרידה, יהונתן היה שקוע לחלוטין בטרדת דאגותיו ומחשבותיו. הוא הלך כמי שלבו אינו עמו, עד שרגליו הובילו אותו מעצמן. הוא לא הרגיש כלל את הדרך שעשה, ורק לבסוף מצא את עצמו פתאום בתוך העיר, כאדם הפועל מתוך ניתוק ומבלי לשים לב למתרחש סביבו [חומת אנך].