שמואל א, פרק כ״א, פסוק א׳

קרה לכם פעם שנפרדתם מחבר קרוב והייתם כל כך עצובים, עד שהלכתם בלי לשים לב בכלל לדרך? זה בדיוק מה שקרה ברגע הפרידה הקשה של דוד ויהונתן. כל אחד מהם פונה עכשיו לדרכו, והתנ"ך מתאר את התחושות שלהם בצורה מיוחדת. כשהכתוב אומר וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, הכוונה היא לדוד שעוזב את מקום המסתור שלו. אבל למה השם של דוד לא כתוב כאן במפורש? הסיבה היא שדוד היה בפחד גדול. הוא הלך בשקט ובסתר, כמו מישהו שמתגנב ולא רוצה שיגלו אותו, ולכן שמו לא מוזכר כדי להראות את החשאיות שלו. לעומת זאת, על יהונתן נכתב וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר. בזמן שדוד בורח, יהונתן חוזר אל מקום יישוב. שימו לב שלא כתוב שהוא "הלך" לעיר, אלא שהוא פשוט "בא" אליה. הסיבה לכך היא שיהונתן אהב מאוד את דוד והיה כל כך עצוב בגלל הפרידה, שהוא היה שקוע לגמרי במחשבות ובדאגות. הוא הלך בלי להרגיש את הדרך שעשה, ורק בסוף פתאום מצא את עצמו בתוך העיר, כאילו הרגליים שלו הובילו אותו לשם מעצמן.