תארו לעצמכם שאתם שומעים בשורה כל כך קשה ומפתיעה, עד שהגוף פשוט לא מצליח להחזיק מעמד מרוב הלם. עלי הכהן יושב ומחכה לחדשות משדה הקרב. המבשר מגיע ומספר לו על האסונות שקרו לעם ישראל ועל כך ששני בניו נהרגו. אבל מה שבאמת שובר את ליבו של עלי יותר מכל, זה מה שקרה לארון הברית, שהיה הדבר היקר לו בעולם. כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, כלומר, בדיוק ברגע שהמבשר מזכיר שארון הברית נלקח בשבי, עלי מקבל זעזוע עמוק שמשכיח ממנו אפילו את הצער על בניו.
מרוב הלם וכאב לב, וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר. עלי נופל אחורה מהכיסא הגבוה שעליו ישב, לכיוון פתח השער שהיה פתוח, ולכן לא היה לו קיר או משענת להישען עליהם. בגלל הנפילה הקשה, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ, שזוהי עצם הצוואר (הנקראת כך כי היא בנויה מפרקים וחוליות).
מדוע הנפילה הזו הסתיימה בצורה כל כך עצובה? הרי לפעמים אנשים נופלים ויכולים לקום. התשובה היא וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד. עלי היה אדם מבוגר מאוד, והגוף שלו כבר לא היה גמיש או חזק מספיק כדי לבלום את המכה ולשמור על עצמו. בנוסף, הוא היה אדם כבד גוף, ולכן משקלו גרם לנפילה להיות חזקה במיוחד.
בסוף מסופר שוְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. זה לא סתם נתון היסטורי, אלא פרט שמסביר לנו למה עלי היה כל כך חלש. במשך ארבעים שנה הוא הנהיג את עם ישראל, והאחריות העצומה, המשא הכבד והעבודה הקשה למען העם, לקחו ממנו את כל כוחותיו וגרמו לו להזדקן ולהתעייף מהר יותר.