שמעתם פעם רעש כל כך חזק שהבנתם מיד שמשהו ענק הולך לקרות? זה בדיוק מה שקרה לפלשתים. כשהם שומעים את קולות השמחה האדירים ממחנה ישראל, הם מבינים שארון הברית הגיע לשדה הקרב, ופחד גדול נופל עליהם.
הם נזכרים בגבורה העצומה של ה' מימי קדם וצועקים מתוך ייאוש. מכיוון שהפלשתים רגילים לעבוד אלילים רבים, הם משתמשים בטעות בלשון רבים וקוראים לה' הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה. הם נזכרים במכות שספגו המצרים וצועקים שזה קרה בַּמִּדְבָּר. הכוונה שלהם היא לקריעת ים סוף, שנמצא באזור המדבר. הזיכרון הזה גורם להם להבין שהכוח של ה' נמצא בכל מקום, גם בארץ מיושבת וגם בשממה הריקה.
בתוך המחנה שלהם היו כאלה שבאמת פחדו ושאלו מי יציל אותם, אבל היו גם כאלה שניסו ללעוג. הם חשבו בטעות שה' כבר בזבז את כל המכות שלו על המצרים ולא נשארו לו מכות חדשות בשבילם, מחשבה שעליה הם יענשו בהמשך במכה חדשה. מתוך ההבנה של הכוח העצום שעומד מולם, הפלשתים מחליטים שאין שום טעם לבקש עזרה מהפסלים שלהם. הם מבינים שהסיכוי היחיד שלהם הוא לאסוף את כל האומץ שלהם ולהילחם בכוחם האנושי והטבעי בלבד.