הדי השמחה שבקעו ממחנה ישראל חצו את המרחב שבין הצבאות הלוחמים ועוררו תדהמה. קול התרועה העוצמתי נשמע למרחוק, אף על פי ששני המחנות היו רחוקים זה מזה [מלבי"ם]. פשרו של הרעש החריג לא היה מובן בתחילה, והפלשתים החלו לשאול זה את זה וַיֹּאמְרוּ כדי להבין מה מתרחש [מצודת דוד].
בדבריהם הם מכנים את ישראל הָעִבְרִים, שם המצביע על שורשיו של העם, שכן אברהם אביהם הגיע מעבר הנהר [מצודת ציון].
ההבנה בדבר הגעתו של הארון הייתה תוצר של בירור אקטיבי. וַיֵּדְעוּ – רק לאחר שערכו חקירה מסודרת, נודע להם כי ארון ה' הגיע לזירה [מלבי"ם, מצודת דוד]. את המידע הזה הם השיגו ככל הנראה באמצעות מרגלים, או מתוך היכרותם המוקדמת עם ישראל [ביאור שטיינזלץ]. ברגע שבו התאמתה השמועה והם הבינו כי הארון אכן נמצא במחנה, אחזו אותם פחד ורעדה [אברבנאל].