באווירה מתוחה של ציפייה דרוכה, המנהיג הזקן ממתין לבשורות משדה הקרב. תשומת לבו אינה נתונה לגורל משפחתו או עמו, אלא אך ורק לשלומו של החפץ המקודש ביותר, בעוד שרצף אירועים טרגי מוביל לכך שהבשורה המרה מכה קודם כל בתושבי העיר.
הפרשנים מסבירים כי המילים יַד דֶּרֶךְ מְצַפֶּה מתארות את מיקומו של עלי: הוא ישב במקום סמוך לאם הדרך המובילה למערכה, מתוך תוחלת ותקווה לשמוע חדשות [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילה יַד מתפרשת כאן במשמעות של מקום, וככל הנראה מדובר באזור שער העיר [רד"ק, מצודת ציון].
נקודה מעניינת עולה מתוך ההבדל שבין כתיב וקרי במילה זו. בעוד שהקרי הוא יַד, הכתיב בפועל הוא יך. יש המסבירים כי הכתיב רומז לכך שלבו של עלי היה מכה ודופק בחוזקה מרוב פחד [רד"ק]. מנגד, גישה אחרת קושרת זאת לעיוורונו של עלי: מכיוון שעיניו כהו והוא לא יכול היה להביט אל הדרך, הוא ישב והטה אוזן כדי לשמוע אם יש אדם המכה ברגליו ודוהר על הדרך לעברו [אלשיך].
הסיבה להמתנתו המתוחה מודגשת במילים כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. ארון הברית היה כלי הקודש הפנימי ביותר שמעולם לא הוצא ממקומו קודם לכן [ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך, ניכרת חסידותו העצומה של עלי; חרדתו לא הייתה נתונה לגורל עמו או לבניו שיצאו למלחמה, אלא אך ורק לארון ה' [רלב"ג, אברבנאל].
הפסוק ממשיך ומתאר כי וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר. מתעוררת השאלה מדוע המבשר לא ניגש מיד אל עלי, מנהיג העם, כדי למסור לו את הבשורה. הפרשנים מבארים כי עלי ישב והמתין בשער העיר בצד אחד, אך המבשר, שנס מהמלחמה, הקיף את האזור והגיע אל העיר מכיוון אחר לחלוטין. בשל כך, הוא נכנס קודם לתוך העיר עצמה ובישר את בשורת המפלה לתושבים [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. הגעתו של הרץ עוררה מיד מהומה, וגרמה לכך שוַתִּזְעַק כָּל הָעִיר – זעקה גדולה של שבר ויללה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].