לאחר התבוסה הקשה במלחמה, בעוד שאר הלוחמים נסו על נפשם, התפזרו לבתיהם או התחבאו במערות, בחר אדם אחד לרוץ ישירות אל העיר שילה. מטרתו הייתה להביא את בשורת האיוב באותו היום ולדווח על תוצאות המערכה שראה במו עיניו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
זהותו של אותו אִישׁ בִּנְיָמִן עוררה דיון בקרב המפרשים. ישנה מסורת המזהה אותו עם שאול, שלפי תיאור זה חטף את לוחות הברית מידו של גוליית הפלשתי וברח [רש"י]. עם זאת, יש שדחו זיהוי זה בתוקף בטענה כי הדבר רחוק מן השכל. לא ייתכן שאדם הוציא את הלוחות מתוך ארון הברית, שהרי עצם נוכחות הארון הביאה מגפות קשות על הפלשתים, ואף ישראלים מאנשי בית שמש מתו רק משום שהסתכלו בו, וקל וחומר שלא היו מעזים לשלוח בו יד [רד"ק].
שליח זה מגיע כאשר וּמַדָּיו, כלומר מלבושיו או בגדיו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], קְרֻעִים. קריעת הבגדים מהווה אות מובהק של צער, אבלות ושבר על אסונו של העם [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, ישנה וַאֲדָמָה, שהיא עפר [מצודת ציון], על ראשו, כאמצעי נוסף לבטא באופן מוחשי את האסון הכבד שהתרחש [ביאור שטיינזלץ].