תארו לעצמכם כמה קשה זה להיות האדם שצריך להביא בשורה עצובה. אחרי הפסד כואב במלחמה, בזמן ששאר הלוחמים ברחו לבתים שלהם או התחבאו במערות, אדם אחד בחר לרוץ מהר אל העיר שילה. המטרה שלו הייתה לספר לכולם עוד באותו היום את החדשות הקשות על מה שראה במו עיניו. כשהוא מגיע, אפשר להבין מיד שקרה משהו נורא רק מהמראה שלו. וּמַדָּיו, כלומר הבגדים שלו, היו קְרֻעִים. קריעת הבגדים היא סימן ברור של צער ואבל על מה שקרה לעם. בנוסף, הייתה וַאֲדָמָה, שזה בעצם עפר, על הראש שלו. לשים עפר על הראש הייתה עוד דרך להראות לכולם, בלי לומר אפילו מילה אחת, את הכאב העצום ואת האסון הכבד שהתרחש.
שמואל א, פרק ד׳, פסוק י״ב
וַיָּ֤רׇץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צהלנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.