מפלתם של ישראל במערכה מגיעה לשיא טרגי כפול: אובדן הכלי המקודש ביותר לאומה, ונפילתם של הכוהנים שליוו אותו. אירוע זה מהווה את התגשמותה של נבואת הפורענות שנמסרה קודם לכן על ידי שמואל [מלבי"ם].
וארון אלהים נלקח בשבי הפלשתים. לאחר שמחנה ישראל התפזר במלחמה, הארון, שהיה כלי כבד מאוד, נותר מאחור ונפל לידי האויב [ביאור שטיינזלץ]. על פי פשוטו של מקרא, יחד עם הארון נשבו גם לוחות הברית שהיו בתוכו [אברבנאל].
כתוצאה מהשתלטות האויב על הארון, ושני בני עלי מתו, חפני ופינחס. בני עלי היו נושאי הארון [מלבי"ם]. מתוקף תפקידם ככהנים, הם לא שימשו כחיילים או כקצינים לוחמים, אלא באו למלחמה אך ורק כמשרתי הארון. נראה כי הם מצאו את מותם בגבורה כאשר עמדו בסמוך אליו, ונהרגו תוך כדי ניסיון להגן על הסמל של ישראל ולמנוע מהפלשתים לגעת בו [ביאור שטיינזלץ].