לאחר התבוסה הקשה במלחמה, בעוד שאר הלוחמים נסו והסתתרו, רץ אדם אחד ישירות לשילה כדי להביא באותו יום את בשורת האיוב שראה במו עיניו. יש המזהים את אותו אִישׁ בִּנְיָמִן כשאול שחטף את לוחות הברית מיד גוליית הפלשתי, אך דעה זו נדחתה משום שהמגע בארון הברית היה קטלני ולא ייתכן שאדם הוציא ממנו את הלוחות. השליח מגיע כאשר בגדיו, כלומר וּמַדָּיו, קְרֻעִים לאות אבל וצער על אסון העם. בנוסף, הוא מניח עפר, המכונה וַאֲדָמָה, על ראשו, כדי לבטא באופן מוחשי את השבר הכבד.
שמואל א, פרק ד׳, פסוק י״ב
וַיָּ֤רׇץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.