החזון הנבואי פורס תמונה היסטורית רחבת היקף של קיבוץ גלויות מוחלט מכל קצוות תבל. התהליך מתואר כמהלך אלוהי שיתרחש לאחר שהכל יכירו באמיתות הגואל [מלבי"ם]. אז ה' יאסוף את שארית ישראל מכל הארצות שבהן נפוצו, במהלך של אחדות שיסיר את השנאה והקנאה ששררו בעם [צאינה וראינה].
הפרשנים מתמקדים במילה שֵׁנִית, ומסכימים כי היא מקבילה את הגאולה העתידית ליציאת מצרים. עולה השאלה: מדוע גאולה זו נקראת "שנית", והרי כבר הייתה גאולה בשיבת ציון ובימי הבית השני? [רש"י, רד"ק, אבן עזרא] משיבים כי גאולת בית שני אינה נחשבת למניין הגאולות השלמות. זאת משום שבאותה תקופה העם עדיין היה משועבד לשלטון זר, כדוגמת כורש מלך פרס [רש"י], ומשום שרק שבטי יהודה ובנימין שבו ארצה, בעוד שביציאת מצרים יצאו כל שבטי ישראל כאחד. לכן, רק קיבוץ גלויות מלא של כל השבטים, ללא שיעבוד זר, יכול להיחשב כגאולה "שנית" אמיתית [רד"ק, אבן עזרא].
אמנם ישנה דעה המייחסת נבואה זו לימי המלך חזקיהו, אז התקבצו אליו ניצולים לאחר מפלת סנחריב [אבן עזרא], אך הגישה המרכזית רואה בכך נבואה לימות המשיח. [שד"ל] מרחיב ומסביר כי עשרת השבטים שגלו לאשור התפזרו משם לשאר הארצות, בין אם מרצונם ובין אם נמכרו לעבדות על ידי שוביהם. לעתיד לבוא, בזכות הכבוד הגדול שירחשו העמים למלך יהודה, הם ישחררו את היהודים השבויים ויאפשרו להם לשוב לארצם.
פעולת הקיבוץ מתוארת במילה לִקְנוֹת. משמעותה אינה בהכרח תשלום מחיר למוכר בשר ודם, אלא לקיחת בעלות וחסות, בדומה לביטוי "קונה שמים וארץ" [מצודת ציון]. ה' ייקח את העם אליו [ביאור שטיינזלץ], וכפי ששחרר אותם מעבדות במצרים, כך יקנה אותם מחדש להיות לו לעבדים [שד"ל].
הפסוק מדגיש כי ה' יקנה אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר. כפילות זו רומזת לכך שרבים מבני העם ימותו במהלך שנות הגלות הארוכות, וההבטחה מופנית לאותם ניצולים שייוותרו בחיים [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל].
קיימת מחלוקת תחבירית לגבי המשך הפסוק, המונה את הארצות: מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם. [מצודת דוד] סבור כי המילים חוזרות לפועל "לקנות", כלומר ה' יקנה את העם מתוך אשור ומצרים. לעומתו, [שד"ל] טוען כי המילים מתייחסות ל"שאר עמו", כלומר ה' יקבוץ את השארית שנותרה מאותם אלו שגלו לאשור ולמצרים.
לקראת סוף הפסוק נמנית שורת אזורים גיאוגרפיים שמהם יתקבץ העם. ביניהם מוזכרת פַּתְרוֹס, המזוהה כמחוז באזור מצרים [ביאור שטיינזלץ], ולפי הדיוק, זהו האזור הדרומי המוכר כמצרים העליונה [שד"ל]. כמו כן מוזכרים אִיֵּי הַיָּם, כינוי למדינות רחוקות שמעבר לים כגון יוון ואסיה הקטנה [רש"י, שד"ל], אזורי אדום וישמעאל [רד"ק], או באופן כללי ביטוי לקיבוץ העם מקצוות הארץ [ביאור שטיינזלץ].