דמותו של המנהיג האידיאלי והמשיח מצטיירת כהתגלמות של שלמות אנושית ורוחנית. מנהיג זה עתיד להתאפיין במיזוג נדיר של תכונות שעל פי רוב סותרות זו את זו בטבע האנושי. בעוד שאצל רוב בני האדם נטייה עיונית באה על חשבון יכולת מעשית, ואנשי חכמה חסרים לעיתים כוח גופני או נוטים לסור מאמונה תמימה, מנהיג זה יאחד בתוכו את כל המעלות יחד ללא כל סתירה, בדרך נס ומכוח עליון [אברבנאל].
המילים וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' מצביעות על שפע קבוע ומתמשך, בניגוד להשראה נבואית זמנית או חולפת שאפיינה מנהיגים בעבר [שד"ל]. רוח זו היא רוח של נבואה עליונה [מצודת דוד, צאינה וראינה, אברבנאל], והיא המקור האלוהי לכל שאר התכונות המפורטות בהמשך [רד"ק, אבן עזרא]. הפרשנים מסכימים כי מעלותיו של המנהיג מתחלקות לשלושה רבדים משלימים: שכלי, מעשי ורוחני [מלבי"ם, שטיינזלץ, אברבנאל].
הרובד השכלי מתבטא ברוּחַ חָכְמָה וּבִינָה. החכמה היא הידע שהאדם מקבל ולומד מרבותיו, והיא מצויה אצלו בכל עת. הבינה, לעומת זאת, היא היכולת המחשבתית להקיש דבר מתוך דבר ולהסיק תובנות חדשות מתוך הידע הקיים [מלבי"ם, רד"ק].
הרובד המעשי ניכר ברוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה. העצה מסמלת את ההבנה בדרכי העולם, היכולת לשקול דברים נכונה ולתכנן פעולות [רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ]. באשר לגבורה, בעוד שיש המסבירים כי מדובר בכוח להילחם באויבים ובפורענויות [שטיינזלץ, אבן עזרא], פרשנים אחרים מדגישים כי מאחר שמדובר בתקופה של שלום, אין הכוונה לגבורה צבאית. תחת זאת, מדובר בכוח רוחני וסמכותי להעניש את הרשעים ולעשות משפט צדק, מבלי להזדקק לכוח של שומרים ומשרתים [שד"ל, צאינה וראינה].
הרובד הרוחני והעליון ביותר מוגדר כרוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. הדעת היא הידיעה הברורה של אמיתות ה' והשגחתו [מלבי"ם]. הליכה בדרכי הצדק והמוסר היא הדעת האמיתית, שכן שכל וערמה לבדם אינם מביאים להצלחה ללא יראת שמים [שד"ל]. תכונות אלו קשורות זו בזו בקשר בלתי ניתן לניתוק: ידע ללא יראת ה' חסר ערך, ואי אפשר באמת לירא מפני ה' מבלי לדעת ולהכיר אותו [מלבי"ם].
בזכות רוח נבואית וחכמה עליונה זו, המנהיג לא ישפוט את העם על בסיס מראה עיניים או משמע אוזניים, שעלולים להטעות, אלא ירד לחקר האמת הפנימית. כך הוא יבטיח משפט צדק מוחלט לכל, ובמיוחד לחלשים ולעניים שנוטים להירמס במערכות משפט רגילות [צאינה וראינה, אברבנאל].