תקופת העתיד לבוא מביאה עמה תמורה עמוקה במציאות, המחליפה מציאות של הרס ונזק בהרמוניה שלמה. שינוי דרמטי זה בטבע הבריאה מונע מתוך שפע עצום ומקיף של ידיעת הבורא, אשר עתיד לחדור לכל חלקי הקיום.
הפסוק פותח בהבטחה כי לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ. הפרשנים מבחינים בין שני המושגים: יָרֵעוּ מתייחס לגרימת רע מתוך מטרה להפיק הנאה אישית, כפי שנוהגות חיות טרף, ואילו יַשְׁחִיתוּ מתייחס להרס לשם הרס, ללא כל תועלת, כפי שעושים נחשים ארסיים [מלבי"ם]. יש המפרשים הבטחה זו כפשוטה, שחיות רעות ונחשים יחדלו מלהזיק [אבן עזרא, מצודת דוד], ויש שמרחיבים זאת לקביעה כללית לפיה שום רע לא יוכל להתקיים עוד בעולם [ביאור שטיינזלץ]. מנקודת מבט רוחנית, הפסקת ההרס בעולם הגשמי נובעת מהשתקת כוחות הרע והקטיגור בעולמות העליונים, מה שיוביל לכך שאומות העולם יחדלו מלהשחית למטה [חומת אנך]. שלווה זו תשרור בְּכָל הַר קָדְשִׁי, ביטוי המכוון לכל ארץ ישראל, הנקראת "הר" משום שהיא גבוהה ומרוממת מבחינה רוחנית מכל שאר הארצות [רד"ק].
הסיבה לשינוי המהותי הזה היא כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'. הארץ, שהיא ארץ ישראל [רד"ק, אבן עזרא], תתמלא בידיעת ה' ובלימוד תורה לשמה [רש"י, חומת אנך]. ידיעה זו תוביל לתיקון חטאו של אדם הראשון, תבטל את יצר הרע, ותהפוך את עצם הווייתו של האדם למוכוונת אך ורק לדעת ולעבוד את ה' [נחל שורק]. הכלל המנחה הוא שמי שבאמת יודע את ה' לעולם אינו משחית, אלא רק בונה ומתקן [אבן עזרא]. השפעתה של דעת ה' תהיה כה עוצמתית, עד שהיא תתפשט גם אל בעלי החיים מחוסרי השכל; טבעם החומרי ישתנה והם יכירו בכך שהגיע זמן התיקון, מבלי שיוכלו לעצור את התפשטות הידיעה הזו [מלבי"ם].
הפסוק חותם בדימוי כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. המילה יָם אינה מתארת את המים עצמם, אלא את החפירה העמוקה והשקע שבו המים מתקבצים [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכשם שהמים ממלאים את קרקעית הים ומכסים את כל הבורות והשקעים עד שלא ניתן לראות את הקרקע, כך דעת ה' תכסה ותמלא את כל העולם ואת כל יצוריו באופן מוחלט, הולך וגובר, וללא הפסקה.
עם זאת, הדימוי של מי הים טומן בחובו רבדים נוספים. פני הים נראים חלקים ואחידים למראית עין, אך מתחתם מסתתרים הבדלי עומק עצומים. כך גם לעתיד לבוא: כלפי חוץ ייראה שכולם יודעים את ה' במידה שווה, אך לאמיתו של דבר יהיו מדרגות שונות. מי שטרח ועסק בתורה בזמן הגלות יזכה להשיג סודות עמוקים ופנימיים, בעוד שמי שלא טרח יזכה רק להבנת הפשט והרמז [חומת אנך]. בנוסף, כשם שהנחלים זורמים אל הים אך הים לעולם איננו מלא, כך תכלית הידיעה העתידית תהיה ההכרה בכך שלעולם לא ניתן להשיג ולתפוס בשלמות את הבורא. בני האדם יבינו את מגבלות השגתם ויכירו בכך שמעולם לא קם אדם שהשיג את ה' בבהירות כפי שעשה משה רבנו [אהבת יהונתן].