חזון אחרית הימים מציג תקופה עתידית של שלום עולמי והכרה אוניברסלית, המתרכזת סביב מנהיג ייחודי שכל אומות העולם נוהרות אליו. מנהיג זה מכונה שֹׁרֶשׁ יִשַׁי, והגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במלך המשיח, הצומח ויוצא משושלתו של ישי. עם זאת, קיימות דעות נוספות: יש הסבורים כי הכוונה היא לדוד המלך בעצמו, שעתיד לחזור ולמלוך באופן ספציפי על אומות העולם, בעוד המשיח ימלוך על ישראל [אהבת יהונתן]. גישה אחרת לגמרי קושרת את הדברים לתקופת חזקיהו המלך ולפלא של נסיגת השמש, שעורר את פליאת אומות העולם שבאו לדרוש אודותיו [אבן עזרא].
המנהיג העתידי יתנשא ויבלוט עד שיהיה עֹמֵד לְנֵס. המילה לְנֵס מתארת כלונס ארוך שבראשו מתנוסס דגל, אשר נועד להוביל את אנשי הצבא ההולכים בעקבותיו [מצודת ציון]. בדומה לחיילים ההולכים אחר נושא הדגל, כך המנהיג יהיה בולט ונישא מרחוק לעיני כל, ואומות העולם ילכו אחריו ויישמעו להוראותיו [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל, צאינה וראינה].
בעקבות זאת, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ. העמים יתאספו וינהרו אליו מעצמם, לאו דווקא כדי ללמוד תורה, אלא כדי לחזות בצדקתו ובהצלחתו, בדומה לאופן שבו באו לשמוע את חכמת שלמה המלך [שד"ל]. נהירה זו תקיף את האנושות כולה, הן את העַמִּים שהם בעלי ממלכה ומסגרת מדינית מסודרת, והן את הגּוֹיִם שאין להם מלכות, כאשר כולם יכירו בגואל האמיתי [מלבי"ם]. רוב הפרשנים מסכימים כי תהליך זה יתרחש מרצון וללא צורך במלחמה מצדו [ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. לעומתם, ישנה דעה כי בתחילת הדרך האומות ירימו דגל ויתקבצו דווקא כדי להילחם נגדו במלחמת גוג ומגוג, ורק לאחר מכן יכירו בו וידרשו אליו [מלבי"ם].
בסופו של התהליך, וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד. המילה מְנֻחָתוֹ מתפרשת כמקום מושבו [שד"ל, ביאור שטיינזלץ] או כמצב של שלווה והיעדר מלחמות. כבודו של המנהיג ינבע מכך שהוא יבחר בדרכי שלום ולא יתגרה באיש, ובכל זאת כל האומות יכבדו אותו, ישרתו אותו ויישמעו לו מרצון [רד"ק, מצודת דוד]. המקום עצמו יהפוך לנכבד בזכות ההמון הרב שידרוש אותו [שד"ל]. על פי הגישה הסוברת שבתחילה תפרוץ מלחמה, כבודו העצום ינבע דווקא מכך שהוא אינו מלך חסר חשיבות שמתעלמים ממנו, אלא מנהיג שאומות העולם התאגדו נגדו, ויד ה' היא שהעניקה לו את הניצחון ואת המנוחה המכובדת שלאחר מכן [מלבי"ם].