קיבוץ הגלויות העתידי ילווה בשינויים פלאיים בטבע, שיזכירו את הנסים המכוננים מימי צאת האומה לדרכה. נבואה זו מסבירה את תכלית המכות והחרמות שהוזכרו קודם לכן: מטרתם היא לפנות דרך עבור הגולים השבים ארצה [אבן עזרא].
הנביא מבטיח כי תיווצר מְסִלָּה, כלומר דרך כבושה, סלולה ונוחה להליכה ללא כל מונע או עיכוב, עד שייראה כאילו הייתה קיימת שם מאז ומעולם [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. דרך זו תיווצר בתוך המים עצמם [רש"י], ותאפשר לגולים לחצות ימים ונהרות גדולים ביבשה ובנעליים יבשות [מלבי"ם, צאינה וראינה]. דרך זו מיועדת לאותם שורדים אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר, אלו שלא מתו במהלך שנות הגלות [מצודת דוד].
הפסוק מציין שהמסילה תהיה מיועדת לשבים מֵאַשּׁוּר, והפרשנים נחלקו במשמעות הדבר. גישה אחת רואה באשור סמל לכלל ארצות הגלות שאליהן נלקחו ישראל, כך שהמסילה תשמש את כלל גאולי ישראל שישובו מכל קצוות תבל [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי הציון של אשור הוא מדויק ומתייחס ספציפית לעשרת השבטים שהוגלו לשם. מכיוון שנהר פרת הגדול חוסם את דרכם חזרה לארץ ישראל, הנס מיועד במיוחד עבורם כדי לבקוע את הנהר המפריד [אברבנאל]. לפיכך, המסילה תוביל בדרך ישרה מאשור, דרך נהר פרת, אל תוך ארץ ישראל [רד"ק, מצודת דוד].
ההבטחה נחתמת בהשוואה ליציאת מצרים, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהקבלה ישירה: כשם שנבקע ים סוף בעבר, כך ייבקעו נהרות עצומים כמו נהר פרת ונהר מצרים לעתיד לבוא, וישמשו כדרך סלולה [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, אברבנאל]. עם זאת, ישנה גישה פרשנית שונה הטוענת כי אין להשוות מילולית בין שני האירועים; בעוד שתיאור קריעת ים סוף הוא תיאור היסטורי מדויק, נבואתו של ישעיהו נאמרת כהפלגה פיוטית ושירתית, שנועדה לבטא את הקלות שבה ישובו הגולים, ללא מעצורים פיזיים [שד"ל].