תארו לעצמכם חקלאי שנכנס לשדה ענק כדי לאסוף את התבואה שלו. בהתחלה הוא קוצר בקלות את הכמות הגדולה, ואז הוא מתחיל לחפש את השיבולים הבודדות שנפלו כדי לא להשאיר שום דבר מאחור. הנביא משתמש בציור הזה כדי להסביר לנו איך התנהג האויב, מלך אשור, כשהוא הגיע להגלות את העם ולקחת אותם מארצם.
החלק הראשון של הפעולה מתואר במילים כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר. המילה קָמָה מתארת שדה שהתבואה בו זקופה, עומדת ומוכנה לקציר. ממש כמו שחקלאי תופס ביד אחת קבוצה גדולה של שיבולים וחותך אותן בקלות בזרוע השנייה, כך האויב לקח והגלה את רוב האנשים במהירות ובקלות רבה, בלי שהם יכלו להתנגד.
אבל האויב לא עצר שם. השלב הבא מתואר במילים וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים. אחרי הקציר הגדול, האויב התנהג כמו אדם עני שעובר בשדה ואוסף מהאדמה את השיבולים הבודדות שנשארו. התיאור הזה רומז לאותם אנשים בודדים שניסו לברוח או להסתתר. האויב חיפש ואסף גם אותם אחד אחד, כדי שאף אחד לא יישאר.
בסוף, מוזכר המקום בְּעֵמֶק רְפָאִים. זהו עמק שנמצא ממש קרוב לירושלים, והוא מזכיר לנו שהאויב הגיע ולכד את כל האזור שמסביב לעיר. אבל יש כאן גם רמז מיוחד: עמק רפאים היה ידוע כמקום עם אדמה חלשה שהתבואה בו צומחת בדלילות, כלומר מעט מאוד שיבולים שרחוקות זו מזו. במקום כזה אי אפשר לקצור כמות גדולה בבת אחת, אלא חייבים לאסוף את השיבולים אחת אחת. התיאור הזה ממחיש בצורה מדויקת איך האויב לא ויתר, וחיפש בדקדקנות אפילו את אחרוני האנשים המפוזרים.