ישעיהו, פרק מ״ב, פסוק ה׳

מתוך שילוב של דין ורחמים, מצהיר הָאֵל ה' על ריבונותו המוחלטת כבורא היחיד של היקום, כדי לשלול אמונות שגויות על עולם קדמון או מקרי. הוא בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם יש מאין וְנוֹטֵיהֶם בשיפוע כאוהל, ולעומת זאת הוא רֹקַע הָאָרֶץ, המשטח את היבשה למגורים ויוצר את וְצֶאֱצָאֶיהָ, שהם הצמחים ובעלי החיים. ה' מחבר בין השמים לארץ ביצירת האדם, והוא נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ, בין אם מדובר בהבדלה בין השכל האנושי לרוח החיים של הבהמה, ובין אם זו הבחנה בין החיים הבסיסיים של כלל בני האדם לבין רוח הקדושה המוענקת להולכים בדרכיו. תיאור הבריאה נועד גם להבטיח את הגאולה העתידית, שבה יקים ה' את המשיח כדי לתקן את אמונות העולם ולהעניק לישראל טהרה פנימית שתסיר מהם את יצר הרע.