ישעיהו, פרק מ״ב, פסוק י״ד

ה' פועל בתמורה חדה מתקופה ארוכה של שתיקה להתפרצות עזה של גאולה ונקמה כלפי אומות העולם, שטעו לחשוב כי אין לו כוח להושיע. בזמן החורבן והגלות הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ, כלומר ה' נעדר התערבות ועשה עצמו כחירש, וכן אֶתְאַפָּק בכך שכבש בכוח את כעסו והסתיר את רצונו האמיתי. אולם, משלא ניתן עוד להכיל את הצער, ה' יזעק על האויבים כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, בדומה לאישה הכובשת את כאבה עד לשעת הלידה שבה היא פורצת בצעקה גדולה שמתוכה נולדת הגאולה. התפרצות זו מלווה בסערת רגשות של אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד, כדימוי לנשימות כעס קצרות של הכנסת אוויר והוצאתו, ומתוך תשוקה עזה זו ה' ימיט על האויבים שממה ויבלע את כולם בבת אחת.