דמות פלאית ורבת הוד ניצבת במרכז חזון נבואי זה, דמות של משרת נאמן שנבחר על ידי ה׳, התברך ברוח אלוהית, ונושא על כתפיו שליחות חובקת עולם להביא צדק ומשפט לאנושות כולה. זהותו של עַבְדִּי עומדת במוקד הדיון הפרשני, ומתפצלת לארבע דרכים מרכזיות. הגישה הבולטת בקרב רבים מן הפרשנים [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם ושטיינזלץ] היא כי מדובר במלך המשיח והגואל. לעומתם, גישה אחרת רואה בעבד משל לעם ישראל כולו [רש"י ושד"ל], אשר נבחר מכל העמים ומייצג את עובדי אלוהי האמת, בניגוד לעובדי האלילים שמעשיהם הבל. דעה שלישית גורסת כי הנביא ישעיהו מדבר כאן על עצמו ועל שליחותו [אבן עזרא], וישנה אף דעה המזהה את העבד עם כורש מלך פרס, שעתיד להיות מלך צדק [רב סעדיה גאון, מובא באבן עזרא ושד"ל].
הפסוק ממשיך ומתאר את הקשר המיוחד בין ה׳ לעבדו במילים אֶתְמָךְ בּוֹ. פועל זה מבטא השענה [מצודת ציון], והוא משמש כמשל למלך הנשען בביטחון מוחלט על עבדו הנאמן ביותר, בידיעה שלא ישקר באמונתו ולא יבגוד בו לעולם [מצודת דוד, רד"ק ומלבי"ם]. על המילים בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי מסבירים הפרשנים כי זהו הנבחר שרצון ה׳ נח עליו [מצודת ציון ומצודת דוד]. המלבי"ם מצביע על הבחנה עמוקה בין שני התארים שבפסוק: התואר עַבְדִּי מייצג את האדם המכין את עצמו בבחירתו החופשית דרך עבודה, טהרה ואמונה, ואילו התואר בְּחִירִי מצביע על מי שניחן בשלמות טבעית מלידה, ונבחר על ידי הרצון העליון עוד בטרם נוצר בבטן אמו.
כתוצאה מבחירה והכנה זו, מצהיר ה׳: נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו. משמעות נתינה זו היא השראת רוח ה׳ ורוח הנבואה [רד"ק ואבן עזרא]. המלבי"ם מוסיף כי הרוח ניתנת בשפע כה רב, עד שהיא גולשת ומשפיעה גם על אחרים. לפי הגישה המזהה את העבד עם עם ישראל, הכוונה היא שה׳ העמיד נביאים בישראל וגילה להם את סודותיו קודם לכל שאר האומות [רש"י ושד"ל].
תכליתה של הענקת הרוח מתבטאת בסוף הפסוק: מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. תפקידו של העבד חורג מגבולות המקום, והוא נועד להשפיע על העולם כולו. אם מדובר במלך המשיח, הרי שהוא לא ינהיג את ישראל בלבד אלא יהיה שופט לכל הארץ [שטיינזלץ], יוציא את משפטם של העמים לאור, וישכין שלום עולמי נטול מלחמות בין גוי לגוי, תקופה שתגיע לאחר מלחמת גוג ומגוג [רד"ק]. אם העבד הוא עם ישראל, הרי שייעודו הוא לפרסם ולהוציא לאור בין האומות את האמת ואת המשפט בעניין אחדות האל, עד שהגויים יבואו מרצונם ללמוד מדרכיו [רש"י ושד"ל]. ולפי הגישה שהעבד הוא הנביא עצמו, משמעות הדבר היא שהוא ינבא ויוציא לאור את העתידות והקורות המזומנים לכל אומה ואומה [אבן עזרא].