גילוי כוחו האמיתי של ה׳ אל מול חוסר האונים של האלילים יוביל למשבר עמוק בקרב עובדי העבודה הזרה. הפרשנים מסכימים כי ההכרה באמת תכה בהם, והם יירתעו לאחור עקב חוסר יכולתם לעמוד בפני גדולת ה׳, ומתוך בושה על טיפשותם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
משמעות הביטוי נָסֹגוּ אָחוֹר היא חזרה ורתיעה לאחור. נסיגה זו היא ביטוי פיזי לבושה העמוקה שיחושו, בדומה לאדם נכלם הפוסע לאחוריו כדי להסתיר את פניו [מצודת דוד], וכן היא מסמלת את חזרתם ממחשבתם ומאמונתם השגויה [רד"ק, צאינה וראינה].
הפסוק משתמש בשני מונחים לתיאור האלילים: בַּפָּסֶל ולְמַסֵּכָה. המילה לְמַסֵּכָה מתארת אלילים שנוצרו על ידי התכה ויציקה של מתכת [מצודת ציון, שד"ל]. יש המציינים כי מילה זו קשורה גם למושג של שלטון וסמכות, ולכן עובדי האלילים פונים אליהם כאל אלוהות שולטת [מלבי"ם]. בנוסף, יש המפרשים כי המילה בַּפָּסֶל נמשכת גם לחלקו השני של הפסוק, כך שהכוונה היא לפסילי מסכה, התאמה הפותרת את השימוש בלשון הרבים במילה אתם [אבן עזרא].
באשר למבנה הפסוק, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכפל הלשון נועד לחזק את הרעיון, וחלקו השני של הפסוק חוזר על חלקו הראשון במילים אחרות [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המזהים בפסוק חלוקה לשתי קבוצות שונות של עובדי אלילים. הקבוצה הראשונה היא הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל – אנשים המאמינים בה׳ כסיבה ראשונה, אך משתמשים בפסל כמתווך כדי להשיג את מבוקשם. עליהם נאמר רק כי נָסֹגוּ אָחוֹר, שכן כאשר יראו שהפסל אינו מועיל, הם פשוט יפסיקו לבטוח בו. הקבוצה השנייה היא הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ – אלו שכופרים לחלוטין בה׳ ומייחסים לאליל עצמו אלוהות ממשית. על קבוצה זו נאמר כי יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת, שכן מעבר לנסיגה לאחור, הם יחושו חרפה ובושה עצומה על סכלותם הרבה [מלבי"ם].