ישעיהו, פרק מ״ב, פסוק י״ז

קרה לכם פעם שהבנתם שעשיתם טעות ממש גדולה והרגשתם שאתם רק רוצים להתחבא מרוב בושה? זה בדיוק מה שיקרה לאנשים שמתפללים לפסלים. כשיגיע הרגע שבו ה׳ יראה לכולם את הכוח האמיתי שלו, אותם אנשים יבינו פתאום כמה הפסלים שלהם חלשים ולא יכולים לעשות שום דבר. בגלל ההבנה הזו, הם נָסֹגוּ אָחוֹר. הפירוש של המילים האלה הוא שהם ייקחו צעד אחורה. ממש כמו אדם שמתבייש מאוד והולך לאחוריו כדי להסתיר את הפנים שלו, כך הם יתרחקו ויתחרטו על האמונה השגויה והטיפשית שלהם. הפסוק מספר על האנשים שבוטחים בַּפָּסֶל או קוראים לְמַסֵּכָה האלוהים שלהם. המילה הזו מתארת פסל שמכינים על ידי חימום של מתכת ושפיכה שלה לתוך תבנית. הנביא חוזר על הרעיון הזה פעמיים במילים שונות, פשוט כדי להדגיש עד כמה האנשים האלה ירגישו בושה עצומה כשיגלו שהם סמכו על חתיכת מתכת במקום להאמין בה׳.