יצא לכם פעם לשחק מחבואים, למצוא מקום מסתור ממש טוב ולקוות שאף אחד לא יגלה אתכם? לפעמים, כשאנחנו עושים טעויות, אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים פשוט להתחבא. בגלל המעשים הלא טובים של עם ישראל, ה' הביא עליהם עונש שהשאיר אותם במצב מאוד קשה ועצוב. האויבים לקחו להם את הרכוש, ולכן הם נקראים עַם־בָּזוּז. אבל זה לא נגמר רק בזה, הם גם היו עם שָׁסוּי, כלומר האויבים רמסו והרסו להם דברים סתם ככה, אפילו בלי סיבה.
מרוב פחד, האנשים ניסו לברוח ולהתחבא בתוך בַּחוּרִים, שזה אומר בתוך חורים ומערות עמוקות באדמה. אבל אפילו שם הם לא היו בטוחים. האויבים טמנו להם הָפֵחַ, שזה כמו מלכודת או רשת, ותפסו אותם בתוך מקומות המסתור שלהם. משם לקחו אותם וסגרו אותם, וכך וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ, כלומר הם הוסתרו וננעלו בתוך בתי סוהר.
המצב היה כל כך בודד, עד שהם היו לָבַז וְאֵין מַצִּיל, לא היה אף אדם שיבוא להגן עליהם ולעזור להם. הם היו מְשִׁסָּה וְאֵין־אוֹמֵר הָשַׁב, כלומר אף אחד מהמפקדים של האויב לא עצר את החיילים שלו ולא פקד עליהם להפסיק את ההרס ולהחזיר את מה שלקחו. הם נשארו לגמרי לבד, בלי אף אחד שיעמוד לצידם.