ישעיהו, פרק מ״ב, פסוק ט״ז

Isaiah 42:16Sefaria

וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹא־יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים׃

במצבי גלות, בלבול וחוסר אונים, ההשגחה העליונה מתערבת כדי להתוות מסלול חדש ובטוח אל הגאולה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי העִוְרִים המוזכרים כאן אינם עיוורים כפשוטו, אלא משל לעם ישראל הנמצא בגלות, משוטט בארצות זרות ובמדבר העמים מבלי לדעת את הדרך חזרה לארצו [רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה]. עם זאת, יש מי שמוסיף לכך רובד רוחני ומסביר כי העיוורון מתבטא בכך שעד כה לא ידעו להביט אל ה׳ וללכת בדרך הטובה [רש"י], או בהקשר רחב יותר, מדובר בכל אדם שאינו יודע את דרכו וזקוק לפתרונות חדשים [ביאור שטיינזלץ].

על פי רוב, אדם עיוור מסוגל להתמצא וללכת בכוחות עצמו כאשר מדובר במסלול מוכר ורגיל, אך כאן ה׳ מדגיש כי יוליך אותם בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, במסלול זר לחלוטין שבו אינם יכולים להסתדר לבד [אבן עזרא, מלבי"ם]. ישנה הבחנה בין סוגי הדרכים: בעוד שדֶרֶךְ מסמלת כביש ראשי של הרבים, נְתִיבוֹת הן שבילים קטנים ופרטיים [מלבי"ם], אם כי יש הסבורים שמדובר בכפל לשון פיוטי שנועד לחזק את הרעיון [מצודת דוד]. הפעולה האלוהית אינה מסתכמת רק בהולכה פסיבית, אלא בהדרכה אקטיבית, אַדְרִיכֵם, מלשון דריכה והליכה [מצודת ציון], כך שבסופו של דבר יוכלו לצעוד בעצמם ללא תלות במנהיג [מלבי"ם].

ההולכים בדרך לא מוכרת נמשלים לאנשים הצועדים באפלה ומועדים להיכשל [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. לכן, ה׳ מבטיח להסיר את המכשולים הניצבים בפניהם ולהאיר את דרכם: אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר. האפלה עצמה תהפוך למקור של אור, בדומה לנס שהתרחש במכת חושך במצרים [מלבי"ם]. בנוסף, את המַעֲקַשִּׁים, שהם הדרכים העקומות והפתלתלות, הוא יהפוך לְמִישׁוֹר חלק וישר [מצודת ציון]. פעולות אלו מסמלות שינוי עמוק במאזני הכוחות ובטבעו של העולם [ביאור שטיינזלץ].

בסיום, ההצהרה אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים מעוררת מחלוקת פרשנית מרתקת לגבי ציר הזמן. מצד אחד, יש המפרשים זאת כלשון עבר הבאה במקום עתיד. זוהי תופעה נפוצה בלשון הנבואה, שבה הבטחות עתידיות מתוארות כאילו כבר נעשו בשל הוודאות המוחלטת שיתקיימו [רש"י, רד"ק]. מנגד, פרשנים אחרים מבינים את הפועל "עשיתים" כפשוטו, בלשון עבר: ה׳ מזכיר כי כבר עשה ניסים דומים בעבר בעת יציאת מצרים, ולכן "לא עזבתים" משמעותו שהוא לא זנח את יכולתו וכוונתו לשוב ולעשות אותם גם בעתיד, בזמן הגאולה [אברבנאל, מלבי"ם, מצודת דוד]. מבחינה היסטורית, יש הסבורים כי נבואה זו מכוונת ספציפית לאירוע שיבת ציון מגלות בבל [אבן עזרא].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט״ו
פסוק י״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.