הפסוק מציג פרדוקס רוחני, שבו דווקא הקרובים ביותר לה' מתוארים כסובלים מלקות של עיוורון וחירשות. הדימויים הללו משמשים את הפרשנים כדי להסביר מצבים שונים של התעלמות, חוסר תגובה או פער בין פוטנציאל רוחני למציאות.
הפרשנים נחלקו בשאלת זהותם של העיוור והחירש ומשמעות לקותם. גישה אחת גורסת כי הפסוק משקף את לעגם של העם כלפי הנביאים. העם, שהוא העיוור האמיתי, מצביע על נביא ה' וטוען בבוז שאין עיוור וחירש כמוהו, למרות שבאמת הנביא שלם בראיית הלב [רד"ק, אבן עזרא, צאינה וראינה].
מנגד, יש המפרשים שהעיוורון והחירשות הם תיאור אמיתי של התנהגות הצדיק. עבד ה' סגור בתוך עולמו הפנימי ונראה כמי שאינו רואה ואינו שומע דבר [ביאור שטיינזלץ]. הוא עושה את עצמו כעיוור וכחירש כדי שלא להביט בקלקול הדור ובהבלי העולם הזה. אולם, שתיקתו והימנעותו מלהוכיח את העם על מעשיהם נחשבות לו לחיסרון ולפגם, ולכן הוא מכונה עיוור [מצודת דוד, צוארי שלל].
גישה נוספת מייחסת את הכתוב לעם ישראל. ישראל נקראים עיוורים דווקא משום שיש להם את כל ההכנה הטבעית והמעשית לראות מראות רוחניים דרך התורה והמצוות, ובכל זאת אינם רואים [מלבי"ם]. פירוש אחר מסביר שהעיוורון והחירשות מתארים את מצבם של ישראל בגלות, שם הם מתנהגים כחירשים ועיוורים הסובלים את השעבוד בשקט, מבלי להתקומם נגד משעבדיהם וכאילו אינם מרגישים במצבם הקשה [שד"ל].
הפסוק משתמש במספר מונחים ייחודיים כדי לתאר את הקרובים לה'. המילה כמלאכי מכוונת לשליח שה' שולח [מצודת ציון, אבן עזרא]. המילה כמשלם זכתה למספר ביאורים: יש המסבירים כי הכוונה לאדם שהוא שלם ותמים בתכלית השלמות במידותיו, בחכמתו ובמעלותיו הנפשיות [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אחרים מפרשים זאת מלשון תשלום, כלומר צדיק שזוכה לגמול [אבן עזרא], או אדם שכבר קיבל את ייסוריו, שילם את חובו ויוצא נקי מכל חטא [רש"י]. פירוש נוסף קושר את המילה לשורש של מסירה והשלמה, ומתאר אדם שמסר והשלים את נפשו לחלוטין לעבודת האל [שד"ל].
בסיום הפסוק, המילים ועור כעבד ה' משמשות ככפל לשון שירי לחיזוק המסר [מצודת דוד, רד"ק], או באות להוסיף התייחסות לאדם המשרת את ה', גם אם אינו במדרגת נביא [אבן עזרא].