מצב פרדוקסלי שבו האדם ניחן בחושים פיזיים תקינים, אך בוחר לאטום את תודעתו ולהתעלם מהמסרים המקיפים אותו. מבחינה לשונית, במילה ראות קיים הבדל בין הכתיב (ראית) לקרי (ראות), והיא בנויה בצורה דקדוקית נדירה המשלבת שני משקלים [אבן עזרא, מנחת שי]. כמו כן, הפסוק עובר מגוף נוכח (תשמור) לגוף נסתר (ישמע). מעבר זה נועד להדגיש שאפילו לא אדם אחד בודד מקשיב ושומר את הדרך הטובה [רד"ק], או שהוא משקף פנייה של הנביא לדמויות שונות [שד"ל]. המילה פקוח (המופיעה בחלק מהספרים בכתיב מלא עם וי"ו) משמעותה פתיחה [מצודת ציון, מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מהווה תוכחה על עיוורון וחירשות רוחניים. ראות רבות מצביע על כך שהאנשים נחשפים לאירועים משמעותיים רבים: בין אם אלו נפלאות ה', מעשיו וחכמתו [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד], ובין אם אלו צרות קשות הפוקדות אותם [רד"ק, צאינה וראינה]. למרות זאת, ולא תשמור – העין רואה אך הנפש אינה מפנימה. הם אינם שמים לב לסיבות שבגללן באו הצרות, אינם מפיקים לקחים ואינם מתבוננים במעשי ה' כדי לחזור בתשובה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, רד"ק].
באופן דומה, פקוח אזנים מתאר מצב שבו אוזניהם פתוחות וה' מנסה לעורר אותם בהווה דרך נביאיו, אך הם ולא ישמע – אוטמים את אוזניהם, מסרבים להקשיב לתוכחה ומתחזים למי שאינם מבינים [רש"י, מלבי"ם, צאינה וראינה]. יש המוסיפים כי הפגם אינו מסתכם ברמה האישית, אלא מתבטא גם באדישות חברתית: הם אינם משתמשים בהבנה שצברו כדי להדריך אחרים ולהשיבם מדרכם הרעה [מצודת דוד].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה לחלוטין הרואה בפסוק תיאור חיובי של עבד ה' הנמצא בגלות [שד"ל]. לפי פירוש זה, ראות רבות ולא תשמור מתאר את העבד שרואה כיצד מבזים ומכלימים אותו, אך הוא אינו שומר ונוטר טינה בליבו. פקוח אזנים ולא ישמע מלמד שאוזניו אומנם פתוחות לשמוע את החרפות והנאצות המופנות כלפיו, אך הוא בוחר להבליג, להתעלם, ולעשות עצמו כחירש שאינו שומע.