הופעתו של ה׳ בזירת ההיסטוריה מתוארת במערכת דימויים צבאית עזה, שבה הוא יוצא להושיע את עמו, לנקום באויביו ולהשליט צדק. הפרשנים מסכימים כי מטרת יציאה זו היא הצלת ישראל משעבוד הגלות, תוך מיקוד במפלתה של בבל, אשר הגלתה את ישראל ועבדה אלילים [רד"ק, שד"ל, אבן עזרא].
כאשר ה׳ יֵצֵא, מציין [אבן עזרא] כי מדובר בגזירות אלוהיות שהיו עד כה נסתרות וכעת יוצאות אל הפועל בגלוי. הפסוק משתמש בשני תארים מקבילים: כַּגִּבּוֹר וכְּאִישׁ מִלְחָמוֹת, ו[המלבי"ם] מציג הבחנה מרתקת ביניהם. "גיבור" הוא מי שלוחם בכוחו הפיזי העצמי, והדבר מסמל את הופעת ה׳ בהנהגה ניסית וגלויה המשדדת את מערכות הטבע. לעומתו, "איש מלחמות" אינו בהכרח חזק פיזית, אלא אסטרטג המלומד בתכסיסי קרב ומנהיג את המערכה. תואר זה מסמל את פעולת ה׳ דרך הטבע, כאשר הוא מסדר את אירועי ההיסטוריה כך שיפעלו נגד אויביו.
פעולתו הראשונה היא כי יָעִיר קִנְאָה. משמעות הדבר היא עוררות של התלהבות, חמה ונקמה שהיו כביכול רדומות עד כה [שד"ל, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. קנאה זו מתעוררת למען עם ישראל שסבל תחת רדיפות האומות בגלות [רד"ק, מצודת דוד].
בעיצומו של הקרב, ה׳ יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ. רוב הפרשנים מסבירים כי אלו דימויים לקולות התרועה והצעקה של חיילים מנצחים המסתערים בקרב [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בעוד שהמילה יָרִיעַ מבטאת תרועת ניצחון, המילה יַצְרִיחַ מבטאת צעקה בקול גבוה וחזק אף יותר [רד"ק, מצודת ציון]. מנגד, [המלבי"ם] מציע חלוקה שונה: ה׳ יריע כדי לעודד ולחזק את מחנהו שלו, אך יצריח משמעו שהוא יגרום לאויביו לצרוח זעקות שבר ואימה בעקבות התחבולות שיופעלו נגדם, מה שירפה את ידיהם.
בסופו של המהלך, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר. ה׳ יתחזק, יכניע את אויביו וינצח במערכה, ניצחון שבא לידי ביטוי היסטורי בנפילתה המוחלטת של אימפריית בבל [אבן עזרא, מצודת דוד].