פסוק זה מציג הבטחה אלוהית רבת עוצמה להשגחה, הדרכה ושליחות היסטורית. הפרשנים נחלקים בשאלה המרכזית למי מופנית פנייה זו, ומתוך כך נגזרות משמעויות שונות לתפקיד ולייעוד המתוארים בו. הגישות מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות: יש הסבורים כי הפנייה היא לנביא ישעיהו עצמו [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם], יש הרואים בה פנייה לעם ישראל כולו הנמצא בגלות [רד"ק, שד"ל, צאינה וראינה], ויש המפרשים כי הדברים מכוונים למלך המשיח [מצודת דוד, צוארי שלל, ביאור שטיינזלץ].
אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק
הקריאה האלוהית מבטאת ייעוד לשליחות. ה' קורא לנמען מתוך חסד וצדקה, ומבטיח כי דברי הנבואה הם אמת ויתקיימו בוודאות [שד"ל, מצודת דוד]. הקריאה נמשלת לאדם הקורא לחברו מרחוק בזכות צדקתו, כדי לקרבו אליו [מלבי"ם]. בנוסף, המילה בְצֶדֶק רומזת לתשובה; הקריאה לגאולה תלויה בתשובתם של ישראל, וכאשר הם יחלו לשוב בתשובה, ה' יפתח עבורם את שערי הרחמים [צוארי שלל].
וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים מבטאות תמיכה ושמירה. וְאַחְזֵק משמעו אחיזה המעניקה כוח, תמיכה והתגברות על מכשולים, ווְאֶצָּרְךָ משמעו שמירה והגנה מפני פגיעה רעה, ובפרט שמירה על עם ישראל מפני אומות העולם בזמן הגלות [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, אבן עזרא, שד"ל, צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר של הנבואה, זוהי עזרה אלוהית המכינה את הנביא לתפקידו ומונעת ממנו להיכשל [מלבי"ם].
מנגד, פירוש ייחודי מציע כי המילה וְאֶצָּרְךָ אינה מלשון שמירה אלא מלשון יצירה. כלומר, כבר משלב היצירה של הנביא, המחשבה האלוהית הייתה לייעד אותו להשיב את העם לברית [רש"י].
וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם
חלק זה של הפסוק מתאר את המטרה הפנימית של השליחות: להיות מתווך המשיב את עם ישראל לקיים את ברית התורה והמצוות [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שישראל הם עם סגולה מאז ומתמיד, בעת הגלות הדבר אינו ניכר, ורק בגאולה יתפרסם לעין כל כי הם בעלי הברית של ה' [שד"ל]. זווית רחבה יותר מציעה כי קיומם של כל העמים בעולם תלוי למעשה בברית של עם ישראל [רד"ק, צאינה וראינה].
לְאוֹר גּוֹיִם
הייעוד אינו מסתכם בעם ישראל בלבד, אלא מתרחב לכלל האנושות. המטרה היא להאיר את עיני אומות העולם והעמים ההולכים באפלה, כדי שיכירו באחדות ה' וילכו לאור התורה שתצא מציון. תהליך זה יביא לשלום עולמי ויגרום לגויים לשמור את שבע מצוות בני נח [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה]. במצב זה, ישראל יהפכו למקור של תהילה ותפארת בין העמים [שד"ל]. פרשנות שונה לחלוטין גורסת כי המילה גּוֹיִם כאן אינה מתייחסת לאומות העולם, אלא לשבטי ישראל, שכן כל שבט בפני עצמו קרוי גם הוא גוי [רש"י].