ישעיהו, פרק מ״ב, פסוק י״א

חשבתם פעם איך נשמעת שמחה כל כך גדולה, עד שאפילו האנשים שגרים במקומות הכי שוממים בעולם מצטרפים אליה? השמחה על כך שעם ישראל חוזר מהגלות היא אדירה כל כך, עד שהיא מגיעה למקומות הכי מבודדים. הנביא אומר שהאנשים שם יִשְׂאוּ, כלומר ירימו את הקול שלהם בשירה. השירה הזו תתחיל מאזור מִדְבָּר וְעָרָיו, שזה אומר מערי המדבר הרחוקות. משם השמחה תעבור אל חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר, שהם הכפרים הפתוחים והאוהלים של בני שבט נוודים בשם קדר. למה דווקא הם שרים? כי כשהם יישבו באוהלים שלהם, הם יראו את עם ישראל חולף על פניהם בדרך חזרה הביתה, ומרוב התרגשות יפצחו בשיר. השירה תעלה גם למקומות הגבוהים אל יֹשְׁבֵי סֶלַע, שהם העמים שגרים בתוך מבצרים שבנויים על צוקים. בגלל שהם נמצאים כל כך גבוה, הם יכולים לראות מרחוק את ההולכים במדבר. כשהם יראו את הפלא הזה, מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ, כלומר יצעקו אל האנשים שלמטה כדי לספר להם על כך. למרות שבדרך כלל המילה יִצְוָחוּ מזכירה לנו זעקה של כאב, כאן מדובר בצעקה עצומה של שמחה ותודה לה'.