ישעיהו, פרק מ״ב, פסוק י״ד

יצא לכם פעם לנסות להתאפק ממש חזק לא לצעוק, עד שכבר לא יכולתם להחזיק את זה בפנים? במשך הרבה מאוד זמן, בזמן שעם ישראל היה בגלות וסבל, ה' שתק. אומות העולם אפילו חשבו בטעות שאין לו כוח להציל אותנו. על התקופה הזו ה' אומר הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק. המילים האלו מתארות איך ה' כאילו עשה את עצמו לא שומע ולא מתערב. המילה אֶתְאַפָּק מלמדת אותנו שהוא ממש כבש את הכעס שלו, כמו אדם שעושה מאמץ גדול להסתיר את מה שהוא מרגיש. אבל מגיע רגע שבו אי אפשר יותר להכיל את הצער, ואז הכול משתנה. ה' אומר כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה. המילה אֶפְעֶה פירושה לצעוק ולזעוק. ה' מדמה את התהליך לאישה שעומדת ללדת, שבהתחלה שומרת את הכאב בשקט, אבל ברגע הלידה היא פורצת בצעקה גדולה. כך ה' יזעק על האויבים, ומתוך הצעקה הזו תיוולד הגאולה שלנו. בסוף, ה' מוסיף אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד. המילה אֶשֹּׁם מתארת נשיפה והוצאת אוויר, והמילה וְאֶשְׁאַף מתארת שאיפה והכנסת אוויר. בדיוק כמו אדם שמלא ברגש ונושם נשימות קצרות ומהירות מתוך מאמץ, כך ה' מראה את הכוח הגדול שלו שמתפרץ פתאום כדי להושיע אותנו.