האלילים, עובדיהם ונביאי השקר מוצגים כריקים מתוכן וכחסרי כל השפעה או כוח. רוב הפרשנים מסכימים כי המילים אָוֶן, אֶפֶס, רוּחַ וְתֹהוּ משמשות כולן כמילים נרדפות המבטאות הבל, חוסר ממשות ודבר שאין בו כל תועלת.
הפרשנים חלוקים בשאלה למי מכוונות המילים הֵן כֻּלָּם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לאלילים עצמם ולעובדיהם. עם זאת, יש המפרשים שהכוונה היא לכלל העמים [שד"ל], ויש הרואים בכך התייחסות לנביאי השקר המכחישים את התורה [רש"י].
באשר לביטוי אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם, הכוונה היא שהאלילים הם מעשה ידי אדם [שד"ל], ואין להם כל ממשות עצמית או יכולת לפעול, להרע או להיטיב [מלבי"ם].
המילה נִסְכֵּיהֶם מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כפסלים וצלמים שנעשו על ידי התכת מתכות ויציקתן לתבנית מסכה. לעומת זאת, יש המפרשים שהכוונה אינה לפסלים עצמם, אלא לנסכים שניסכו עובדי העבודה הזרה לאליליהם [אבן עזרא], או לשלטון האלילים [מלבי"ם]. אותם אלילים שיצקו וציפו בכסף וזהב הם בסופו של דבר לרוח ולתוהו, שכן אינם יכולים להושיע או להגיד עתידות [רד"ק].
מבחינת ההקשר הנבואי הרחב, בעוד שיש שפירשו את הפסוק כנבואה על ימות המשיח והגאולה העתידית, הרי שעל פי סגנון הפרשיות הסמוכות, מדובר בנבואה שנאמרה על כורש מלך פרס [רש"י].