הנביא מציג בשם ה' אתגר ישיר ולעגני המופנה כלפי האלילים, ודורש מהם לספק הוכחה ממשית לאלוהותם ולכוחם. המבחן מתמקד ביכולת לשלוט בזמן או להשפיע על המציאות, כדי להפריך את אמונת עובדיהם.
תחילה נדרשים האלילים: הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה הָאֹתִיּוֹת נגזרת מן השורש את"א, ומשמעותה הדברים העתידים לבוא. המילה לְאָחוֹר מתפרשת כעתיד או כאחרית הימים. התפיסה המשתקפת כאן היא שהזמן מדומה לאדם מהלך: העבר כבר חלף על פנינו ולכן הוא נקרא "לפנים", ואילו העתיד טרם הגיע והוא נמצא עדיין מאחורינו [אבן עזרא, שד"ל]. מנגד, יש המפרשים את הביטוי בדרך של חקירה שכלית: האתגר הוא להסיק מסקנות מן המסובב אל הסיבה, כלומר ללכת "אחורנית" ולהבין את מקור הדברים, דבר שאפילו חוקרי טבע מתקשים בו [מלבי"ם].
אם יעמדו באתגר זה, וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ. כלומר, רק אם תוכיחו שאתם יודעים את העתיד, נשתכנע שיש לכם כוח אלוהי וכי אתם מסוגלים להשפיע על העולם לטובה או לרעה, כפי שחושבים עובדיכם [רד"ק, שד"ל, מצודת דוד]. גישה אחרת מזהה במשפט זה אתגר נוסף ופחות בדרגתו: אם אינכם מסוגלים להגיד עתידות, נסו לפחות לעשות פעולה קטנה כלשהי, להטיב או להרע לאדם, כדי להוכיח שיש בכם ממש [מלבי"ם].
סופו של הפסוק, וְנִשְׁתָּעָה ונרא [וְנִרְאֶה] יַחְדָּו, חותם את האתגר. המילה וְנִשְׁתָּעָה מתפרשת בשתי דרכים עיקריות. הגישה המרכזית קושרת אותה לשפה הארמית, במשמעות של סיפור ושיחה. לפי זה, המשמעות היא שאם תוכיחו את כוחכם, נשוחח, נספר עליכם ונתבונן יחד בנעשה בעולם, אמירה הנאמרת בדרך של לעג והיתול [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. גישה שניה קושרת את המילה לשורש שע"ה, במשמעות של פנייה והתבוננות, או לחלופין השתוממות ופחד. לפי כיוון זה, הכוונה היא שניפגש פנים אל פנים כדי לבחון יחד אם דברי כוהני האלילים הם אמת או תרמית [מלבי"ם], או שמיד כשנראה את כוחכם נשתומם ונירא מכם, תוך קריאת המילה הכתובה "ונרא" מלשון יראה ופחד [שד"ל]. אף על פי שהמילה כתובה ללא ה"א בסופה, קוראים אותה כ-וְנִרְאֶה, והמשמעות נותרת זהה [מנחת שי, רד"ק].