לאחר שישראל נמשלו לתולעת רכה ועדינה, ה' מבטיח להפוך אותם לכלי משחית רב־עוצמה שיכריע את האויבים הקמים עליהם. המעבר החד מן הדימוי של תולעת חלשה לכלי דישה דורסני, מסמל את הניצחון והשליטה על אומות העולם, במיוחד בעת יציאת ישראל מן הגלות [רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ].
הכלי המדובר הוא לְמוֹרַג חָרוּץ, מכשיר חקלאי כבד ששימש לדישת תבואה. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בלוח עץ עבה וארוך שבחלקו התחתון נעוצים חריצי ברזל או אבנים חדות, שאותו גוררים על השיבולים כדי לחתוך אותן ולהפריד את הקש [רש"י, מצודת ציון, שד"ל]. מנגד, ישנה דעה הסוברת כי מדובר בשני כלים נפרדים, מורג וחרוץ, או לחלופין שהמילה "חרוץ" משמשת כתואר המעיד על יכולת החיתוך המעולה של הכלי [רד"ק].
המורג מתואר כחָדָשׁ, כלומר כלי שפיו וחריציו טרם נשחקו עם הזמן והוא חותך היטב [רש"י]. ברובד הרעיוני, הדימוי לכלי חדש רומז שישראל ינצחו את אויביהם בזכות זכויות חדשות שיצברו, ולא יישענו רק על זכויות ישנות מן העבר שכבר מוצו [מלבי"ם]. בנוסף, הוא בַּעַל פִּיפִיּוֹת, כלומר בעל חודים רבים ופיות חיתוך. ריבוי הפיפיות מסמל גם את ריבוי הכוחות הרוחניים שישראל שואבים מקיום המצוות [מלבי"ם].
פעולות הדישה, תָּדוּשׁ ווְתָדֹק, משמעותן הסרת הפסולת מן התבואה וכתישתה עד דק [מלבי"ם, מצודת ציון]. ההָרִים והגְבָעוֹת אינם אלא משל לאומות החזקות, למלכיהן ולשריהן [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה]. בעוד שחלק מהפרשנים רואים בכך התייחסות ספציפית למפלתה של האימפריה הבבלית [אבן עזרא], הגישה המרכזית היא שזהו משל רחב יותר לכלל האויבים. אותן מעצמות אדירות, הנראות יציבות כהרים, ייכתשו תחת ישראל עד שיהפכו כַּמֹּץ, אותה פסולת תבואה קלה וחסרת ערך המתעופפת ברוח [מצודת ציון].