מטרת הפלאות והנסים שנעשו לישראל, כגון היציאה מהגלות, היא לעורר הכרה והבנה מעמיקה. קיימת מחלוקת למי מכוון הפסוק: רוב הפרשנים סבורים כי קהל היעד שיחזה בנסים ויכיר בגאולה הם אומות העולם [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל], אך יש המפרשים כי הכוונה היא לאביונים שבישראל [אבן עזרא].
הפסוק מפרט סדרה של פעולות הכרה: יִרְאוּ, וְיֵדְעוּ, וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ. משמעות המילה וְיָשִׂימוּ היא שישימו לב ויתנו את דעתם למאורעות [אבן עזרא, שד"ל], וזאת יעשו יַחְדָּו, כלומר כולם כאחד [שד"ל].
ניתן לראות בפעלים אלו התפתחות מדורגת של השגה. יִרְאוּ וְיֵדְעוּ מתייחסים לתפיסה החושית הפיזית, שדרכה רואים את המציאות ויודעים כי המאורעות אינם מקריים. לעומת זאת, וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ מייצגים שלב גבוה יותר של הבנה שכלית עמוקה, המבוססת על היגיון ותבונה, המתרחשת לאחר שהאדם שם את הדברים על לבו [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק מתוארת פעולת ה', תוך שימוש בשני פעלים שונים: עָשְׂתָה וְבְּרָאָהּ. רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר מעשה פלא, וכיוון שנס הוא דבר מחודש, התורה משתמשת בלשון בריאה [רד"ק, שד"ל]. יש המפרשים את המילה בְּרָאָהּ במשמעות של גזירה, כלומר ה' גזר שכך יקרה [אבן עזרא].
הבחנה מדויקת בין הפעלים ושמות ה' מלמדת על שני רובדי השגחה. יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת מתייחס לה' כמנהיג הטבע הכללי. "עשייה" משמעותה שינוי, תיקון ועיצוב של חומר קיים, כפי שה' משנה את פני הטבע והופך מדבר למקום יישוב. לעומת זאת, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ מצביע על השגחתו הפרטית והנסית של ה' על עם ישראל. "בריאה" היא יצירה של יש מאין, פעולה על טבעית לחלוטין שרק ה' מסוגל לעשות. השילוב בין החלקים מלמד כי בתחילה יראו בני האדם את שינוי הטבע ויבינו שזו עשיית ה', אך כאשר יעמיקו לחשוב, ישכילו כולם כאחד להבין שמדובר בנס גמור ובבריאה יש מאין מאת קדוש ישראל [מלבי"ם].