הבטחת ה' מציגה מציאות פלאית שבה שפע עצום מגיע למקומות הצחיחים והבלתי צפויים ביותר, תוך היפוך מוחלט של חוקי הטבע.
הפסוק פותח בהבטחה להזרים מים במקומות גבוהים: עַל שְׁפָיִים. הפרשנים מסכימים כי מילה זו מתארת הרים, פסגות ומקומות גבוהים. ה' יפתח שם נְהָרוֹת, דבר המהווה פלא של ממש ושינוי סדרי בראשית, שכן דרכם הטבעית של נהרות היא לזרום במקומות נמוכים ולא על ראשי הרים [מלבי"ם, אבן עזרא ומצודת דוד].
במקביל, וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת יפתחו מַעְיָנוֹת. המלבי"ם מדגיש כי גם בכך יש חריגה מן הרגיל, שכן בבקעות רגילים למצוא נהרות זורמים ולא את נביעת המעיינות עצמם. הרד"ק מוסיף כי אם המים יזרמו בפלא על ההרים, קל וחומר שבתוך הבקעות יפרצו מעיינות רבים.
חלקו השני של הפסוק מתייחס לאזורים השוממים. ה' יהפוך מִדְבָּר, שהוא מקום ריק מכל יישוב [אבן עזרא], לַאֲגַם מַיִם מקום שבו נקווים ונאספים מים [מצודת ציון]. גם כאן מודגש הנס, שכן אגמים נוצרים לרוב באזורים לחים ולא במדבר היבש. בנוסף, וְאֶרֶץ צִיָּה, שהיא ארץ של שממון ויובש מוחלט, תהפוך לְמוֹצָאֵי מָיִם, כלומר למקורות ולנביעות מים [שטיינזלץ ומצודת דוד]. המלבי"ם מסביר את גודל הפלא: בארץ ציה חום השמש היה אמור לאדות ולייבש כל מקווה מים, אך ה' יהפוך אותה למקום שבו המים נובעים מעצמם ממקורות בלתי פוסקים. התיאור כולו מצביע על התערבות אלוהית פלאית, המביאה מים למקומות שבהם אינם מצויים כלל [רד"ק].
לצד הפירוש הפיזי של הפרחת השממה ושינוי הטבע, מציג רש"י רובד פרשני רוחני וסמלי. לשיטתו, הנְהָרוֹת מסמלים לב מבין המסוגל לקלוט תורה ונבואה, ואילו המִדְבָּר אינו אלא משל למקום שהיה ריק וחסר כל חכמה של תורה, וכעת עתיד להתמלא בשפע רוחני.