במוקד הדיון עומד מבחן פומבי ונוקב שמציב הנביא בשם ה׳ מול עולם האלילות. האתגר נועד להוכיח כי השליטה בזמן, הבנת ההיסטוריה וידיעת העתיד נתונות אך ורק בידי ה׳, וכי לאלילים אין כל כוח או ממשות. פנייה זו כוונה בין היתר כלפי אותם גולים מבני ישראל בבבל אשר חסרו אמונה ונטו לעבודת אלילים, כדי לברר עמם היכן נמצאת האמת [אבן עזרא].
הפרשנים נחלקים בשאלה אל מי מופנית הקריאה יַגִּישׁוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדברים מכוונים אל הפסילים עצמם, הנדרשים לגשת ולהשמיע את דבריהם [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הקריאה מופנית אל עובדי האלילים, הנדרשים להגיש אל זירת הדיון את נביאי השקר והקוסמים שלהם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
האתגר עצמו מחולק למספר רמות של ידע, הבוחנות את היכולת להבין את רצף הזמן. תחילה נדרשים האלילים להגיד אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה. המילה תִּקְרֶינָה מפורשת כאירועי העתיד [רש"י, רד"ק], ויש המדייקים כי היא נגזרת מהמילה "מקרה", כלומר אירועים עתידיים פתאומיים שאינם תלויים בסיבה טבעית ידועה [מצודת ציון, מלבי"ם].
לאחר מכן עולה הדרישה להסביר את הָרִאשֹׁנוֹת. חלק מהמפרשים מבינים זאת כדרישה לחשוף סודות קדומים, כגון מה אירע קודם בריאת העולם ולשם מה הוא נברא [רש"י, מצודת דוד]. גישה אחרת מסבירה כי הכוונה היא למאורעות היסטוריים שכבר התרחשו או החלו. על פי גישה זו, אין די בעצם תיאור העבר, אלא נדרש ניתוח מעמיק של פשר המאורעות, סיבותיהם והשתלשלותם, כדי שמתוך כך וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן נבין את תכליתם ונוכל להסיק מה יהיה סופם [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. אם יוכיחו האלילים בקיאות אמיתית בעבר, ניתן יהיה לסמוך על דבריהם גם לגבי העתיד [רד"ק, מצודת דוד].
לבסוף, מוצג האתגר אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ. זוהי קריאה לחשוף את העתידות לבוא, כדי לבחון אם יש ממש בדבריהם והם אכן מתקיימים [רש"י, מצודת דוד]. יש המדייקים כי הכוונה כאן היא לאירועים עתידיים שאינם נובעים כהמשך ישיר של אירועי העבר [שד"ל], או לחלופין, לאירועים עתידיים הבאים בדרך הטבע [מלבי"ם].
מתוך שלל הפירושים עולה תמונה של התמודדות מקיפה, שבה נדרשים האלילים להוכיח שליטה בכל ממדי הזמן: החל מניבוי מקרים פתאומיים, דרך הבנת תהליכים היסטוריים מתמשכים ועד לחזיית העתיד לבוא.