מסע הניצחון הצבאי ניצב כאירוע פלאי שבו המנצח, בין אם מדובר באברהם אבינו הרודף אחר המלכים ובין אם זו נבואה על כיבושיו של כורש מלך פרס [רד"ק, שד"ל], מנהל מערכה שאינה נראית כמלחמה רגילה. כאשר הוא יִרְדְּפֵם, כלומר ירדוף אחרי האומות והמלכים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], הוא יַעֲבוֹר שָׁלוֹם. משמעות הדבר היא שהוא צולח את מסעו בבטחה, ללא פגע או נזק, אינו נכשל בהליכתו ואף אחד מאנשיו אינו נופל בקרב [רש"י, רד"ק]. המילה "שלום" משמשת כאן במשמעות של "בשלום" או כתואר המעיד על כך שהמנצח נותר שלם [רד"ק], ויש שפירשו כי השלום עצמו ליווה אותו בכל מקום שאליו הלך, כך שצעידתו נדמתה למסע שלום ולא למסע מלחמה [מלבי"ם].
הפלא מתעצם לאור חציו השני של הפסוק, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא. המילה אֹרַח משמעותה מסילה ודרך [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לדרך חדשה ולא מוכרת. המנצח חודר לארצות רחוקות וצועד בנתיבים שמעולם לא דרך בהם קודם לכן. עצם העובדה שהוא עובר דרך זרה כל כך ושב בשלום, מעידה כי ההצלחה נובעת ישירות מהשגחת ה' [צאינה וראינה].
לצד זאת, עולות מתוך המקורות גישות נוספות להבנת תיאור הדרך. גישה אחת מדגישה את היעדר המאמץ, ומסבירה כי המסע כה קל עד שהרודף אינו מתעייף כלל, וכאילו אינו פוסע על רגליו אלא נישא על ידי רוח הצדק וישועת ה' מעל דרך מסוכנת [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. גישה אחרת מפרשת כי שום פגע רע לא הזדמן לרגליו בדרכו [רד"ק]. לבסוף, יש המבארים כי התיאור מצביע על ביטחונו העצמי של המנצח, אשר אינו נזקק להסתתר בדרכים צדדיות, אלא צועד בגלוי וברחבה על דרך המלך [ביאור שטיינזלץ].