אויבי ישראל עתידים להיעלם באופן מוחלט וסופי, עד שיידמה כאילו האנשים שיצאו למלחמה מעולם לא היו קיימים [צאינה וראינה]. ההבטחה תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם ממחישה כי האבדון יהיה כה כבד, עד שאפילו אם יחפשו את האויבים הללו באופן יזום, לא יהיה ניתן למצוא אותם [רד"ק, מצודת דוד]. [מלבי"ם] מוסיף כאן נופך של היפוך מצב: עד עתה האויבים הם אלו שחיפשו אותך כדי להכותך, ואילו לעתיד לבוא אתה הוא זה שתחפש אותם, אך הם יאבדו ולא יימצאו.
הפרשנים מסכימים כי הביטוי אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ מתייחס לאנשי ריב ומדון. מבחינה דקדוקית, שורש המילה חסר את האות נו"ן (נ.צ.ה), ולכן מופיע דגש באות צד"י [אבן עזרא]. בעוד שרוב המפרשים רואים בכך מילה נרדפת למריבה, [מלבי"ם] מדייק וטוען כי ישנו הבדל בין "מריבה" שהיא ויכוח בפה בלבד, לבין "מצה" המבטאת הכאה ופגיעה פיזית.
חלקו השני של הפסוק, יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ, כופל את לשון ההיעלמות כדי להדגיש את גודל האבדון של אותם אויבים, שיישארו ללא כל ממשות [מצודת דוד, מצודת ציון]. המילה וּכְאֶפֶס משמעותה שלילה מוחלטת והיעדר קיום [אבן עזרא]. [מלבי"ם] מציע חלוקה בין שני המושגים ביחס לאותם אנשים הלוחמים כדי לקחת את נפשך: כְאַיִן מתאר את מצבם בזמן המלחמה עצמה, שבה לא יהיה להם כל כוח, ואילו וּכְאֶפֶס מתאר את מצבם לאחר המלחמה, אז ייתמו ויאפסו לחלוטין מן העולם.