ישעיהו, פרק מ״ב, פסוק ח׳

הריבונות המוחלטת בעולם שייכת לה' בלבד, והוא מצהיר כי אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, שם עצמי ומיוחד המעיד על קיומו ואדנותו, בשונה מכינויים כלליים שעובדי האלילים מייחסים לפסליהם. מתוך כך, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, כלומר ההכרה בגדולתו העצמית לא תיוחס לחוקי טבע עיוורים, ואף גורם זר לא ייקח לעצמו את ההוקרה על מעשיו. מילת השלילה ממשיכה גם להמשך הפסוק וקובעת וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים, כך שההלל על פעולותיו הניסיות והשגחתו בעולם לא יינתן עוד לפסלים גשמיים. אף שבעבר שתיקתו של ה' גרמה לאומות לטעות ולכבד אלילים, לעתיד לבוא בעת גאולת ישראל יכירו הכול בייחודו הבלעדי.