ישעיהו, פרק מ״ז, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לראות מישהו שכועס על חבר שלו, אבל ברגע שמישהו זר מנסה להציק לאותו חבר, הוא מיד קופץ להגן עליו? משהו דומה קרה בין ה', עם ישראל והאימפריה של בבל. ה' מסביר לבבל מדוע היא עומדת להיענש, ואומר להם: נכון, קָצַפְתִּי עַל עַמִּי, כעסתי על בני ישראל ולכן נתתי לכם לכבוש אותם. עם ישראל הוא נַחֲלָתִי, העם האהוב שה' שומר עליו כמו על רכושו הפרטי והיקר. כדי שהבבלים יוכלו לשלוט בהם, ה' אומר חִלַּלְתִּי אותם, כלומר השפלתי אותם והורדתי אותם מהכבוד שלהם. ה' ציפה שהבבלים יבינו את זה ויתנהגו אליהם בחמלה. זה ממש כמו מלך שכועס על הבן שלו ושולח אותו לאדם פשוט כדי שילמד לקח. האדם הפשוט אמור להבין שההשפלה עצמה היא העונש, ואסור לו לפגוע בבן המלך. אבל הבבלים בחרו להיות רעים. ה' אומר להם לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, לא התנהגתם אליהם אפילו ברחמים אנושיים פשוטים. השיא של הרוע שלהם מתואר במילים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד. בעולם שלנו נהוג לכבד אנשים מבוגרים, לעזור להם ולהקל עליהם. אבל הבבלים עשו בדיוק ההפך והכריחו דווקא את הזקנים החלשים לעבוד קשה מאוד. בגלל האכזריות המיוחדת הזו כלפי החלשים, בבל תישא באחריות ותיענש.