תארו לעצמכם אדם שתמיד קיבל כל מה שהוא רוצה, חי בארמון מפואר ומעולם לא היה צריך להתאמץ, ופתאום ביום אחד הוא מאבד את הכול וצריך להתחיל לעבוד קשה. כך בדיוק מתאר הנביא את מה שיקרה לממלכת בבל הגדולה. הנביא ממשיל את בבל לנסיכה מפונקת שעומדת לאבד את השלטון שלה. ה' פונה אל בבל ומסביר לה שבעוד שעם ישראל יקום ויינצל, היא תרד מגדולתה.
הנביא אומר לה רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר וכן שְׁבִי לָאָרֶץ. הירידה הזו והישיבה על האדמה מסמלות חורבן, עצב עמוק על כך שהיא כבר לא שולטת בעולם, והפיכה למשרתת פשוטה. הוא קורא לה בְּתוּלַת בַּת בָּבֶל, כי עד לאותו זמן העיר בבל מעולם לא נכבשה על ידי אויבים. הכינוי בַּת כַּשְׂדִּים מתאר את כל הממלכה שלה, ולא רק את עיר הבירה עצמה.
הנביא מכריז אֵין כִּסֵּא, כלומר בבל תאבד את המלוכה שלה לתמיד ולעולם לא יהיה לה שוב כיסא שלטון. לבסוף, מוסבר השינוי הגדול שיהיה לה: כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ רַכָּה וַעֲנֻגָּה. בבל הייתה רגילה לחיים של עושר. המילה רַכָּה מתארת מישהי שמעולם לא עבדה קשה בידיים שלה, והמילה עֲנֻגָּה מתארת מישהי שרגילה לפינוקים. מהיום והלאה, במקום לחיות חיי פינוק, בבל תיאלץ לעבוד קשה מאוד רק כדי להשיג לעצמה אוכל ולשרוד.