מפלתה של בבל מתוארת כחוויה של השפלה פומבית ועמוקה, המלווה בנקמה אלוהית מוחלטת שאין ממנה מנוס.
המילים תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ מתארות חשיפה מוחלטת של מה שראוי להישאר מכוסה [מצודת ציון]. בגדיה של בבל יקרעו והיא תיחשף לגמרי [מלבי"ם]. הכתוב כופל את הרעיון במילים גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ כדי להדגיש שערוותה, הנחשבת לחרפה ובושה, לא תוסתר אלא תוצג לעיני כל העולם כולו [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
על ההשפלה הזו מוסיף ה' ואומר נָקָם אֶקָּח. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בנקמה אלוהית על הרעות והסבל שבבל גרמה לעם ישראל [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, שד"ל].
החלק המורכב והמרובה בפירושים בפסוק הוא ההכרזה וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם. השורש פ.ג.ע מתפרש על ידי המפרשים בכמה אופנים מרכזיים, הנעים בין בקשה, פגישה ופגיעה:
גישה אחת מפרשת את המילה מלשון בקשה ופנייה. לפי כיוון זה, ה' מצהיר כי הוא יבצע את הנקמה בעצמו ולא יצטרך לבקש או לחלות את פניו של שום אדם כדי שיעשה זאת עבורו [רש"י, מלבי"ם]. מנגד, באותו הקשר של בקשה, יש המפרשים שהכוונה היא כלפי הנעתר – ה' לא יקבל שום בקשה, פיוס או תחנונים מאף אדם שינסה לבקש רחמים על בבל ולעצור את הנקמה [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא].
גישה שניה מפרשת את המילה מלשון פגישה והיתקלות. ה' לא יפגוש שום אדם שיוכל לעמוד בדרכו, להציל את בבל מידיו או לומר לו להפסיק [שד"ל, אבן עזרא]. בניגוד לישראל שיש להם גואל, לבבל אין איש שיושיע אותה [שד"ל]. בנוסף, יש המפרשים את ההיתקלות בכך שה' לא יפגוש אדם שלא ישמח במפלתה של בבל [אבן עזרא].
גישה שלישית מתמקדת באופי הפגיעה עצמה. יש המפרשים שהמילה "אדם" חסרה את אות היחס כ', והכוונה היא "כאדם". כלומר, ה' לא יפגע בבבל מכה רגילה כפי שאדם פוגע, אלא יכה אותם בנקמה אלוהית ייחודית [רד"ק]. מנגד, ישנו פירוש המבאר כי הנקמה תהיה כזו שבה לא יישפך דם [ביאור שטיינזלץ].