הפסוק מנבא חורבן מוחלט ובלתי נמנע שעתיד ליפול על בבל, תוך הדגשת חוסר האונים וההפתעה המוחלטת שילוו את קריסתה. הפורענות מתוארת כתהליך הדרגתי של צרות תכופות שאין דרך להתגונן מפניהן, לחזות אותן מראש או להימלט מהן.
תחילה נאמר וּבָא עָלַיִךְ רָעָה. הפרשנים עומדים על חוסר ההתאמה הדקדוקי בין הפועל הזכרי "ובא" לשם העצם הנקבי "רעה", ומסבירים כי הכוונה היא ליום של רעה או לדבר רעה [רד"ק, אבן עזרא]. על רעה זו מודגש לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, ביטוי שזכה למספר כיווני פרשנות. גישה אחת קושרת את המילה לאור ולזמן השחר, ומסבירה כי הרעה תכה בפתאומיות מבלי שניתן יהיה לחזות את בואה, בדומה לשחר העולה ברגע [רד"ק, שד"ל], או לחלופין, שתהיה זו צרה חשוכה כלילה נטול שחר שלא ניתן לצאת ממנו לאור [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. גישה שנייה מפרשת את המילה מלשון דרישה וחיפוש, כלומר שלא תדעי אל מי לפנות ואת פני מי לשחר כדי לבקש עזרה והצלה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. פירוש נוסף מציע כי לא תוכלי להבין ולפענח את פשר הצרה [ביאור שטיינזלץ].
בשלב הבא נאמר וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה, כאשר המילה הֹוָה מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כשבר, צרה קשה או אירוע רע המתרחש בפתאומיות. על צרה זו נאמר לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ. משמעות המילה כַּפְּרָהּ בהקשר זה היא קינוח, סילוק והעברה של הרעה – פעולה שלא תצליחי לבצע [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. פרשנים אחרים מסבירים את המילה מלשון מתן כופר כספי כדי לבטל את הגזירה [אבן עזרא], או מלשון כיסוי והסתרה, כלומר שלא תוכלי להגן על עצמך או להסתיר את המפלה [שד"ל, מלבי"ם].
לבסוף מגיעה השׁוֹאָה, שמשמעותה שממה ושיממון [מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא]. היא תכה בפתאומיות ובמצב של לֹא תֵדָעִי, כלומר טרם תספיקי לדעת ולהישמר מפניה, תמצאי את עצמך בחוסר מוכנות מוחלט [מצודת דוד, שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
יש מי שקושר את שלבי הפסוק באופן מדויק לאירועי הלילה ההיסטורי שבו נפלה בבל [מלבי"ם]. לפי קו מחשבה זה, רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ רומזת לכתובת המסתורית על הקיר בארמונו של בלשאצר, שחכמיו לא ידעו להאיר את פשרה; ההֹוָה שלא ניתן לכפר ולכסות עליה היא רציחתו של בלשאצר בידי שריו באותו לילה, מעשה שאי אפשר היה להסתירו; והשׁוֹאָה הפתאומית היא פלישת מחנה מדי ופרס אל תוך העיר, שהתרחשה בהפתעה גמורה ומבלי שאנשיה הרגישו בכך.