מפלתה הדרמטית של האימפריה הבבלית ניצבת כמוקד מרכזי, תוך מעבר מתיאור אובדן העושר לאובדן הכוח המדיני והשלטון [מלבי"ם]. זוהי נקמת ה' בבבל על כך שהכבידה את עולה על עם ישראל [חומת אנך], ובעקבותיה היא תחדל מלהיות מעצמה ותהפוך למקום קטן ושכוח [ביאור שטיינזלץ].
הקריאה שְׁבִי דוּמָם משמעותה ישיבה בשתיקה מוחלטת [מצודת ציון, רד"ק], והציווי וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ מבטא דרישה להסתתר ולהיטמן [מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי תיאורים אלו משקפים מצב של אבלות עמוקה, בדומה לאלמנה השרויה ביגונה [מצודת דוד, שד"ל]. בנוסף, ההליכה לחושך והשתיקה נובעות מבושה וכלימה על הפיכתה ממעצמה גדולה לשבויה וגולה, כך שקולה לא יישמע והיא לא תיראה עוד בחוצות [מלבי"ם, רד"ק].
בעבר זכתה בבל לתואר גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת, המבטא שררה, שלטון ומושלות על עמים אחרים [מצודת ציון, מצודת דוד]. אולם כעת מובהר לה כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ – כלומר, בני האדם שהיו רגילים לכנותה כך בעבר [אבן עזרא], לא יעשו זאת שוב לעולם. קביעה זו נועדה לנפץ כל תקווה או אשליה שאולי נותרה לבבל לשוב לגדולתה בעתיד, ומדגישה כי אובדן מעמדה הוא מוחלט וסופי [מלבי"ם, רד"ק].