תארו לעצמכם נסיכה עשירה ומפונקת שגרה בארמון מפואר, ופתאום ביום אחד מאבדת את כל מה שיש לה והופכת למשרתת פשוטה. כמה קשה זה בטח מרגיש? כך בדיוק הנביא מתאר את מה שיקרה למעצמה הגדולה של בבל. מממלכה חזקה ומכובדת, היא תהפוך לשפחה שיוצאת לגלות.
במקום לשבת בארמון, היא מקבלת פקודה: קְחִי רֵחַיִם. היא נאלצת לעשות את העבודה הקשה והפשוטה ביותר של אסירים, לטחון חיטים באבנים כבדות כדי להכין לעצמה אוכל לדרך הארוכה. אולי שמתם לב למילים וְטַחֲנִי קָמַח וחשבתם שזה קצת מוזר, הרי טוחנים חיטים ולא קמח! ההסבר הוא שהכוונה כאן היא לתוצאה הסופית, לטחון את החיטים עד שיהפכו לקמח.
ההשפלה שלה ממשיכה גם במראה החיצוני. נאמר לה גַּלִּי צַמָּתֵךְ. בעבר, פניה ושערה של בבל היו מכוסים בצעיף עדין ויפה שמתאים לנשים מכובדות. עכשיו, היא נאלצת להוריד את הכיסוי וללכת גלויה כמו שפחה.
כשהיא יוצאת לדרך הקשה אל הגלות, היא מצטווה חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל, כלומר לגלות את כף הרגל שלה כדי לצעוד בדרכים הארוכות. ולבסוף, גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת. אותה אישה עדינה שתמיד התלבשה בבגדים ארוכים ומכובדים, צריכה עכשיו להרים את הבגד שלה, לחשוף את הרגליים ולחצות נהרות עמוקים ברגליים יחפות, בדיוק כמו שבויים שנלקחים הרחק מהבית שלהם.