ישעיהו, פרק מ״ז, פסוק י׳

קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך חכמים וחזקים, עד שחשבתם שאתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים ואף אחד לא יראה? זה בדיוק מה שקרה לממלכת בבל, שהייתה מלאה בגאווה. הנביא אומר לה וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ, כלומר, במקום לבטוח בה', בבל סמכה על הדברים הרעים שעשתה, כמו כישופים ועבודה זרה. מכיוון שמעשי כישוף נעשים בדרך כלל בסתר ובשקט, בבל התחילה לדמיין ולהגיד אֵין רֹאָנִי. היא באמת האמינה שאף אחד לא רואה אותה, ואפילו ה' לא משגיח עליה. כשמישהו חושב שאף אחד לא מסתכל, הוא מאבד את הבושה וממשיך בדרך הלא נכונה. הנביא ממשיך ומסביר שחָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ. החכמה של בבל לא הייתה חכמה אמיתית וטובה, אלא חכמה של כישופים ואמונות שגויות, והיא זו שגרמה לה למרוד. המילה שׁוֹבְבָתֶךְ פירושה מרד, עקשנות וסירוב להקשיב. במקום שהחכמה תעזור להם לתקן את ההתנהגות שלהם, היא רק גרמה להם להיות עקשנים יותר ולסטות מדרך הישר. מרוב שהם הרגישו חזקים ושולטים, הם הגיעו לשיא החוצפה והכריזו אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד. הם היו בטוחים שאין עוד שום כוח בעולם מלבדם, ושהם לא צריכים להקשיב לאף אחד, אפילו לא לה'.