ישעיהו, פרק מ״ז, פסוק ז׳

יצא לכם פעם להצליח במשהו כל כך טוב, עד שהרגשתם שאף אחד לא יכול לנצח אתכם לעולם? ממלכת בבל הרגישה בדיוק כך. היא הייתה חזקה ושולטת, ומרוב גאווה היא פשוט סירבה לראות את המציאות. המילה וַתֹּאמְרִי לא מתארת משהו שבבל אמרה בקול רם, אלא מחשבה יהירה שהייתה לה עמוק בתוך הלב. היא חשבה לעצמה לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת, כלומר, אני אמשיך להיות הממלכה ששולטת על כולם לנצח, ושום דבר רע לא יפגע בי. בבל טעתה לחשוב שהכוח שלה מגיע מעצמה, ושכחה שה' נתן לה את השלטון רק לזמן קצר. הגאווה הזו סנוורה אותה, עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ. בגלל שהיא הייתה כל כך בטוחה בעצמה, היא התעלמה מהמציאות ולא שמה לב לדברים שקורים סביבה. המילה אֵלֶּה מכוונת לתוצאות ולדברים שעתידים לקרות לבבל בעצמה. בגלל אותה גאווה, בבל לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ. היא לא הסתכלה קדימה אל העתיד ולא חשבה על הסוף של המעשים שלה. היא פשוט לא הבינה את החוקיות של העולם שבו ממלכות חזקות קמות ונופלות, ולא קלטה שבסופו של דבר, הגאווה והמעשים הרעים שלה יביאו לנפילתה.