ישעיהו, פרק מ״ז, פסוק ז׳

מתוך גאווה ועיוורון חשבה בבל בליבה, וַתֹּאמְרִי, כי תמשיך להיות ממלכה שלטת לנצח וכי לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת. היא טעתה לחשוב שמקור כוחה הוא עצמי, והתעלמה מכך ששלטונה ניתן לה באופן זמני בלבד בשל כעסו של ה' על עמו. יהירות זו גרמה לה להתפאר בעודה מתעלמת מהמציאות, עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ, ולא לשים לב לפורענויות העתידות לבוא עליה או לעונש שספג עם ישראל, שהיה אמור לשמש לה כאזהרה. בשל כך היא לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ, כלומר לא השכילה לצפות את סופה הבלתי נמנע כשה' ירחם שוב על עמו, וגם לא הסיקה מנפילת ירושלים על שבריריות כוחה שלה.