ישעיהו, פרק מ״ז, פסוק ח׳

האימפריה הבבלית הניצבת בשיא כוחה נקראת להקשיב לגזירת העונש שקבע ה', ולכן הנביא פונה אליה בקריאה שִׁמְעִי זֹאת. בבל מתוארת כאומה עֲדִינָה, כלומר מפונקת ושטופת תענוגות, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח בשאננות וללא מורדים מבית. מתוך גאווה ותחושת עליונות היא מכריזה אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, הצהרה שמשמעותה כי היא הגבירה השלטת ואין שום כוח אחר בעולם מלבדה. בשל ביטחונה המופרז, העיר נמשלת לאישה המשוכנעת שלעולם לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה, כלומר לא תאבד את המלך והשלטון, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל, שכן אין לה אויב חיצוני שקול לה שיוכל להרוג או להגלות את עמה.