יצא לכם פעם לארח המון חברים או בני משפחה, והייתם צריכים לפתוח את השולחן הגדול בסלון כדי שיהיה מקום לכולם? הנביא משתמש ברעיון דומה מאוד כדי לנחם את עם ישראל. הוא מדמה את ירושלים לאימה שיושבת בתוך אוהל ומחכה שכל הילדים שלה יחזרו הביתה מהגלות. בגלל שכל כך הרבה אנשים עומדים לחזור, היא חייבת להכין המון מקום.
לכן הנביא קורא לה הרחיבי מקום אהלך. האוהל מסמל את העיר ירושלים ואת בית המקדש, שצריכים לגדול ולהתרחב. אבל לא רק ירושלים תגדל. הנביא ממשיך ואומר שגם יריעות משכנותיך יצטרכו להתרחב. היריעות הן הבדים הגדולים שמהם עשוי האוהל, והן מסמלות את כל הערים והכפרים שנמצאים מסביב לירושלים. את הבדים האלה יטו, כלומר ימתחו ויפרסו אותם למרחקים גדולים. הנביא מבקש אל תחשכי, כלומר אל תמנעי ואל תתקמצני בשטח, אלא תגדילי את האוהל כמה שרק אפשר.
כדי שהאוהל העצום הזה יעמוד יציב, צריך לחזק אותו היטב. לשם כך נאמר האריכי מיתריך. המיתרים הם החבלים שקושרים את שולי האוהל, וכדי למתוח אוהל כל כך גדול חייבים חבלים ארוכים במיוחד. לבסוף, הנביא אומר ויתדתיך חזקי. היתדות הם המסמרים הגדולים שתוקעים עמוק באדמה כדי להחזיק את החבלים. בניגוד לעבר, שבו בני ישראל היו מפרקים את האוהל כדי לנדוד ממקום למקום, הפעם ירושלים תהיה קבועה וחזקה לתמיד. היתדות החזקים מבטיחים שהיא לעולם לא תיהרס שוב, ושתמיד יהיה בה שלום.